מה בין שמחה בכלל ושמחה כערך ו/או דרך חיים?
אני כל כך שמחה שגיליתי את קוסטה ריקה.
בדיוק איך שהתחלנו להתעניין בה, הגיע לידי מגזין של נשיונל ג'יאוגרפיק שבדק את מדד האושר בקרב אוכלוסיה העולם. ומי היה מאמין (עוד לפני שידענו דבר אחד או שניים…) שתושבי קוסטה ריקה, מדורגים במקום הרביעי בעולם על פי סקר של מכון גאלופ בסולם האושר העולמי!
מיד לאחר הידיעה, היה ברור שעל מקום כזה לא מוותרים…
אז טסנו וביקרנו וחווינו הרפתקאות ונהנינו והתמסרנו ופרצנו גבולות והכרנו חברות חדשות וחזרנו עם טעם של עוד…
רגע לפני שנטעם שוב את נפלאות המדינה עם התושבים המאושרים והנופים המשכרים, כהרגלי, אני אוהבת לחקור…
מה יש שם ששם את קוסטה ריקה טוב טוב על המפה בסולם האושר?
מה עושה אנשים מאושרים?
גיליתי דבר ממש מעניין גם מתוך המחקר וגם מתוך ההכרות עם חלק מתושבי המקום, אם זה המדריך המקומי, הנהג, המשפחות המקסימות שאירחו אותנו או סתם פגישות מקריות במהלך הדרך.
גיליתי שהאושר מגיע מכמה מקומות:
- כאשר הצרכים הבסיסיים שלנו מסופקים
- כאשר אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים לעשות
- כאשר אנחנו מסתפקים במועט (וכל השאר מקבל מעמד של בונוס…)
- כאשר אנחנו בהלימה עם הסולם הערכי שלנו
וככה חיים תושבי קוסטה ריקה.
ובשנים האחרונות, כאשר מדד האושר האישי שלי רק עולה ועולה, אני מבינה שגם אני מתנהלת לפי העקרונות הללו. ואז אני מרוצה. content. מסופקת. מאושרת. שמחה.
לפעמים, בואו לא נטעה… מתפלק לי פה ושם… כי מה לעשות החיים כמו החיים. מדי פעם מוגשים לנו אירועים שלא תמיד נעימים ומחבקים. לפעמים שורט בנשמה. לפעמים כואב. לפעמים עצוב. לפעמים בא לנו לעצור את הכדור ולרדת.
אבל כשברקע נמצא חי וקיים מנגנון פעיל של אושר, אז היאוש נעשה יותר נוח, והחזרה לשמחה קצרה ועניינית. כמות הדרמות בחיים קטנה.
ובסופו של דבר הכל עניין של בחירה.
רוצה מנגנון פעיל של אושר?
מציעה לאמץ את ארבעת העקרונות שלי. זה עובד!
חיבוק ענק,
אהבה גדולה,
קלריסה
