בוקר אחד התעוררתי עם הידיעה שאדמה רוח אישה חייבת המנון…מכיוון שיש לי רגעים בהם אני חווה צייתנות מוחלטת לסוכנות הידיעות הפנימית. מיד ניגשתי למלאכה בדרך אליה אני מורגלת:
"בוקר טוב אלוהימה, אפשר בבקשה לקבל המנון בהכתבה?"
התשובה לא הגיעה… לא באותו היום ולא בעוד ימים רבים שלאחר בקשתי המנומסת. כעברור שבועיים לערך, נסעתי ברכבת לפגישת עבודה בתל אביב. עמדתי לשלוף את המחשב כדי לנצל את מלוא 35 דקות הנסיעה, אך קול פנימי ומוכר עצר אותי:
"חבל עכשיו לפתוח מחשב, עד שתפתחי, עד שתתחברי, עד שתחליטי על מה את רוצה לעבוד, כבר תגיעי ליעדך. אל תפתחי את המחשב. תפתחי מחברת. קחי את ליד ופשוט תכתבי…"
שוב נכנסתי למוד של תפעול צייתני. עשיתי מיד מה שהקול הפנימי אמר לי. בשנייה שאחזתי את העט אל מול הדף הריק של המחברת הוא (העט) קיבל חיים משל עצמו והחל לכתוב משהו. רק אחרי שהסתיימה ה"הכתבה" חזרתי לתודעה מלאה בשביל לקרוא מה יצא. לקח לי זמן מה להחזיר לעצמי את קצב הנשימה הרגיל. לנגד עיני נגלה לו לא פחות מאשר "ה" המנון של אדמה רוח אישה. דרכן של המילים הכתובות אל עבר מציאת הלחן הייתה קצרה, מפתיעה ומדויקת. גם הדרך אל אולפן ההקלטות ועריכת הוידאו הייתה דומה.
מתרגשות להציג כאן את התוצאה ומאחלות בזאת לכל אישה לחגוג תמיד את קיומה.
מילים:קלריסה טייטל, לחן: חני דינור, שירה: חני דינור, מיכל ששון, נועה טייטל, נגינה חיה באולפן: מירב קדישבסקי, עריכת וידאו: שמואל אורבך, הפקה ועיבוד מוזיקליים: ארנון פרידמן, הוקלט באולפני ארנון פרידמן, אבן יהודה
