יום שישי את יודעת…
מסע נשי רוחני לדרום הודו ל 24 ימים של מראות ונופים, תבלינים, ריחות, שיחות שטותיות ושיחות עומק. והעיקר – המון סיפורים. פגישות עם נשים מקומיות שפותחות את ליבן ומשתפות אותנו במאבקי חייהם בקונפליקט מול מסורת, נישואין כושלים, משפחה לא תומכת ורצון לשרוד. נשים שמנתבות את חייהן להצלחה ,להגשמת חלומות למרות התנאים ועל אף נסיבות חייהם.
נערות בנות 20 מאירופה שעוזבות את הבית ומחליטות להגיע למסע בהודו ללמד ילדים קטנים אנגלית … והודו… יש בה כנראה את הקסם הזה… גם אם לא פשוט…מאפשרת לשחרר את כל הידוע מראש, את ההיאחזות במוכר, מטלטלת וצוחקת לנו בפנים, פה קיים המרחב להיפגש מחדש. (מירי הרגש דצמבר 2016 קוצ'י)
היום יום חופשי. כך החלטנו. בלי תכניות, בלי אתרים. שיטוט חופשי ברחובות ופעילות רוחנית של שופינג מטורף. מגיע לנו…
דלית כרגיל השכימה קום לשתות קפה עם ריף רף. איריס ואני עוד נמרחנו עם הטלפונים וההזמנות של הימים הבאים. ארוחת בוקר רגילה כבר עם המיץ אננס הטרי והטוסטים. המים החמים והחלב הקר עם הקרום כבר חיכו על השולחן יחד עם ספלי הארקופל המשושים הלבנים עם צלחות שחורות. אחר כך קצת פדיקור מניקור וגבות ולאט לאט התארגנו לצאת מתוך מנהלות היום לרחוב הסואן בחוץ.
קודם כל סידורים. התארגנות לקראת הנסיעה מחר ובכלל. סוניה וריף רף שמחו להתקשר עבורנו לכל המלונות ולודא שקיבלנו אישורים. ריף רף ניסה לחסוך לנו הרבה כסף ולשלוח אותנו לאשרם באוטובוס ממשלתי במקום במונית.
אחר כך, לכי תנסי למצוא מקום שיחליף לך כסף ובסוף ביקור בבית חולים פרטי לטובת הנסיעה העסקית של דלית. כניסה מרשימה אל חדר קבלה נקי וצבעוני בו כל הפקידות יפהפיות אל עבר חדרים קטנים של טיפול עם מכשור משנות החמישים. חדרי מחלקת יולדות ערומים ועצובים ולידם חדרים ממוזגים ומרוהטים יותר למי שיכול לשלם.
צילמנו את דלית עם כל הצוות והמכשירים האפשריים ויצאנו שוב לרחוב פאלאס ליום של פעילות רוחנית נשית ממדרגה ראשונה – שופינג.
שיטוט של בוקר בחנויות האהובות עלינו הניב הרבה שקיות של אושר וסיום טעים במסעדת שרי קרישנה האהובה עם דוסה, אוטאפם וגם ג'פאטי…
חזרה דביקה למלון למנוחת אחר צהריים ואחר כך איריס ואני יצאנו לקבל את השבת בבית הכנסת העתיק. פגשנו שם מטיילים יהודים וישראלים עם סיפורים מרגשים וחזרנו למלון עם ישראל ואשתו שרה, שמטיילים כבר חצי שנה על אופנוע. הם דתיים נשואים בשנות העשרים מיישוב בבקעה. אוכלים כשר וגם סובלים מצליאק, לכן מבשלים את כל האוכל בעצמם… על האופנוע רחב הידיים שלהם יש הכל, כולל אוהל שבו הם ישנים לפעמים. הזכירו לי את אלי ואותי בשנת 1995 במסע על אופנוע בניו זילנד…
שרה סיפרה לאיריס סיפור הזוי ומרגש על המטפל ההודי של אביה שנפטר, שמשפחתו גרה בקרלה. כשהאבא נפטר, שרה וישראל החליטו ללכת להגיד תודה למשפחה שבכפר. המשפחה קיבלה אותם בזרועות פתוחות וארחה אותם כמה שבועות כבני בית. כשישראל נעקץ על ידי יתוש וקיבל מחלה מקומית מסתורית, קראו לרופא הכפר שמיד אבחן את המחלה ונתן לו תרופות מקומיות שהבריאו אותו…
הבאנו את שרה לייעוץ וטיפול אצל דלית כי לפני שבוע נכוותה במים רותחים…
אחרי פרידה מרגשת יצאנו לבלות את הערב בפאב ברחוב פרינסס. הפאב היה מלא ומעושן והמשכנו למסעדת שף מפונפנת לבירה חמימה וצלחות גורמה קטנות קטנות שבמרכזה דלקה… חנוכיה לנר שמיני.
ככה זה כאן, בהודו. חג החגים. כריסמס מתערבב עם חנוכה ומזרח שלוב במערב. והסיפורים… הוי הסיפורים כבר הופכים למקשה אחת, כמעט לספר. על אומץ וגדלות רוח, על נדיבות ועל הגשמת חלומות.
