הבלוג שלנו

קוצ'י

קוצ'י, או בשמה הקודם – קוצ'ין. כמעט כמעט הקצה הכי דרומי בהודו. מקום בו רוח ים מלוחה לא מצליחה להביס את החום הלוהט. האנשים שחומי עור יפהפיים וחייכניים והאוכל מן הים עטוף בעלי בננה ומתובל בחריפות עדינה אך נושכת.
תחילת הטיול העצמאי שלנו. בלי נהג. בלי רכב. בלי רשתות הגנה ובלי כלובי זהב. ככה. פשוט. בדיוק כמו שחלמתי. אין מה לומר, ההגעה לכאן הכניסה רוח חדשה למפרשים שלנו. פה מתחיל חלק חדש במסענו – עוד שבועיים של חופש ותעשי רק מה שאת אוהבת…

קוצ'י – למה בעצם החליפו לה את השם מ cochin ל ?kochi להודים הפתרונים…הגענו אליה בשעת צהריים חמה. הרגשנו בנות מזל כי (אחרי לילה דאוג-שינה) הבוקר סגרנו לנו homestay (גסט האוס) חדש ומבטיח לחמישה ימים. חמישה לילות באותו מקום! בלי חובות בלי זמנים!
שרי-דה כבר היה לחוץ. עוד 12 שעות נסיעה הביתה לצ'נאי, מקלחת בבית, ריב עם אשתו והוא יוצא שוב לעשרה ימים עם קבוצה חדשה… חצה את הסיבובים בירידה ממונאר במהירות מסחררת ורצה רק להוריד אותנו ולנסוע.
הגענו נרגשות לקוצ'י רק כדי לשמוע שבעל הבית טעה, לא עדכן באתר ובכלל אין לו מקום! הוא חוגג חתונה לביתו… מה לעשות? בלי בוקינג בלי טריפ אדוויזור, יצאנו לכתת את רגלינו לשאול איפה יש מקום… ראינו בתים מדהימים שבכולם לא היה מקום.
הצילו אותנו לינדה וסוניה שתי נשים מקסימות שארחו אותנו – לינדה בביתה ללילה אחד וסוניה במלון-ארמון מרוט לשאר הלילות.
אצל לינדה בבית רוב מהומה אנשים באים והולכים ומסתובבים ואנחנו ביניהם ובין בני משפחתה. יצאנו לחקור לראשונה את רחובות העיר ולאכול משהו. בפעם הראשונה שהרגשתי ממש רעב. לשמחתי טאלי צמחוני במסעדה תיירותית כלשהי, היה טעים ומשביע. כבונוס, מירי קיבלה מהמלצר החביב תרופה מרה ושורפת שעשויה מג'ינג'ר ומלח לריפוי מחושי הבטן שלה. אחר כך עוד שיטוט לא ארוך ברחובות המקושטים לחג המולד (יש כאן המון נוצרים). בקתדרלה של קוצ'י פגשנו משפחה חביבה שערכה שם טקס חתונה לזוג הצעיר והנרגש ביותר. כמובן שבין רגע הפכנו לכוכבות הערב, הצטלמנו מכל הכיוונים והוזמנו לקבלת הפנים, לה סירבנו בנימוס. חצי שעה אחר כך כשחזרנו, מסוקרנות, בכל זאת לרחבת הקתדרלה נתקלנו בטקס ענק ומרעיש שבו עשרות מאמינים הודים נוצריים צפו בתהלוכה בה קרדינלים ארוכי מצנפות צעדו בליווי חצוצרות לתפילה וברכות…
לאחר מכן, יצאנו למשימה חשובה של קניית יין ובירה. מסיבה מוזרה, אלכוהול, על אף שאינו אסור על פי חוק, הוא מנודה וברוב המקומות לא שותים, לא מגישים ולא מוכרים. בסתר גילו לנו שיש חנות אחת שמוכרת שששש… הנהג של הטוקטוק צחק והביא אותנו לשם: חור מסורג בקיר וכמה גברים עומדים בתור וקונים בקבוקים עם נוזל צהבהב שאותם הם מיד מחביאים בכיס או בנייר עיתון. שוב אנחנו אטרקציה. איריס ואני, שתי בלונדיניות חסרות בושה, יצאנו משם עם ארגז…
וגולת הכותרת של הערב – שיעור בישול אצל לינדה, בעלת הבית המופלאה שלנו. אישה קטנה ופעלתנית שלא נחה לרגע שיודעת לעשות עסקים מכל דבר.
בעיניים פעורות עקבנו אחרי הבישול של צפאטי מכל מיני סוגים, דאל ודג בקארי. רשמתי את המתכונים באדיקות.
אחר כך אכלנו הכל. היה חריף לעילה ולעילה. וישבנו עוד במרפסת לקצת יין ושיחות נפש עם לינדה ועם עצמנו. הבן של לינדה נהרג בתאונת אופנוע. מאז קשה לה לישון בלילה. היא ישנה עם בעלה והבן השני בן 19 בחדר הכי קטן בבית ומתישה את עצמה בעבודה כל היום כדי שתצליח להירדם.
גם לי היה קשה להירדם על המזרן הקשה…

דג בקארי (של לינדה. היא מבשלת – אני רושמת..)

קילו וחצי דגים/ 4 דגים (מומלץ – דגי אדמונית)
100 גרם בצלצלי שאלוט (כ 20)
חתיכת ג'ינג'ר
5 שיני שום
שני פלפלים חריפים
כותשים את הכל יחד

במחבת גדולה שמים:
חצי כוס שמן
כפית שטוחה זרעי חרדל
כפית שטוחה זרעי שומר
מוסיפים את התערובת הכתושה
מוסיפים אוקרה או 2 כפיות חומץ או 2 עגבניות
כפית גדושה צילי
חצי כפית קארי ולערבב
2 כוסות מים ולערבב
מכניסים את הדגים חורצים בצדדים כדי שייכנסו התבלינים
מוסיפים כפית מלח
לכסות ולבשל 10 דקות עד שרותח
להוסיף כוס גדולה חלב קוקוס ולבשל עוד 10 דקות ללא מכסה עד שרותח