"מרוב עצים לא רואים את היער"
פתגם עממי שמקורו אינו ידוע. הוא מופיע בקובץ ניבים באנגלית מהמאה ה-16, ופירושו:
מרוב עיסוק בפרטים, לא רואים את התמונה הכוללת. האמנם?
באמצע חודש שבט, שזה ממש היום, אנחנו חוגגים את "חג האילנות" – יום של התחדשות, של נטיעת עצים חדשים, של אכילה מפרי עמלינו – חגיגה לטבע, לעצים ולאדם שעבד ועכשיו נהנה מהתוצאות.
אני אוהבת עצים. אוהבת את התחושה הרעננה שהם נוטעים בי בכל פעם שאני עוברת ביניהם או מתחתם. אוהבת ללכת לאיבוד, לא למצוא את הדרך, להתחבא, להישען על, ובסוף למצוא לי את העץ המתאים, לשבת בצל, לקטוף את הפירות ו… להנות מהחיים.
ככל שהיער גדול יותר, מלא יותר בעצים ושביליו נסתרים, אני אוהבת אותו יותר. לגלות אורנים, ברושים, שקדיות, לימונים, צפצפות, אקליפטוסים ועוד סוגים של עצים – כל אחד עולם ומלואו, צילו שונה, ריחו שונה ופירותיו שונים. יש עצים ירוקי עד ועצים נשירים, עצי הדר ועצי נוי. לו יכולתי לשבת מתחת לכולם בלי לבחור…
יש האומרים:
"הדבר ההכרחי ביותר כדי להצליח הוא להתמקד".
להחליט. לבחור. ללכת לכיוון אחד. לא להתפזר. האמנם?
בחיי האישיים, היער של חיי מורכב מעשרות עצים/פרויקטים שונים שאני עושה בו זמנית, בלי לבחור: כותבת, מנגנת, מנחה, מדריכה, מפסלת, מארגנת, מתכננת… ובו זמנית גם אמא, מנהלת, רעיה, אחות ובת שכל אחד מהם עץ/פרויקט בפני עצמו. כל עץ כזה מורכב מעשרות, לפעמים מאות פרטים שונים ומשונים שצריך לזכור, לסנכרן, לתפעל בו זמנית. מי שייכנס למחשב שלי סתם כך ייתקל במראה ההזוי של עשרות חלונות ותיקיות פתוחים בו זמנית ואני עוברת בין כולם, עוצרת פעם פה ופעם שם. פה אני מחפשת, שם עוצרת לנוח, פה אני רק מתחילה ושם כבר קוטפת פירות נאים.
נראה לי שזו הסיבה לחיבור המגנטי בין קלריסה לביני – כי המחשב של קלריסה נראה בול אותו דבר!
ומה עוד?
"אדמה רוח אישה" שהיא בעצם חיבור של שתינו… מורכבת משלושה "יערות" שונים:
- אדמה – מסעות וטיולים ברחבי העולם, חיבור לתרבויות ומקומות.
- רוח – סדנאות העצמה, קורסי תקשור, הרצאות העשרה.
- אישה – חיבור רגשי, רוחני, שכלי וחווייתי לשבט הנשי.
גם וגם וגם…
בכל יער אנחנו נוטעות שתילים קטנים וחדשים, והכי חשוב – שונים! וכך יוצא שאנחנו בטיול מתמיד בין יערות האדמה, הרוח והג'ונגל הפראי הקרוי "נשים".
אז מה זה אומר?
שאפשר גם כך. לא חייבים לבחור. אפשר גם וגם גם. להיות הכל. להיות בכל. לפעמים "השלם גדול מסך חלקיו" – ודווקא הריבוי בפרטים הוא שמעצים את התמונה הכוללת.
אז מה נכון?
"מרוב עצים לא רואים את היער"
או
"השלם גדול מסך כל חלקיו"?
זהו שאת לא חייבת להחליט. את גם לא חייבת לדעת מראש. הדרך שאת הולכת בה היא הדרך הנכונה לך. הכל נכון…
ובנימה אופטימית שכזו, אני מזמינה אותך, אישה
לשבת תחת גפנך ותחת תאנתך
לחגוג את היותך
ולשמוח בממלכתך
כי דעי לך שלכל עץ
הטעם שלו…
ט"ו בשבט שמח!
אהבה גדולה, מיכל
