ביום ה 15 או ה 16 למלחמה. מי סופרת? כל ערב הולכת לישון עם הקריינים הזועקים והמפחידים וכל בוקר מתעוררת לידיעה שהחיילים הפרטיים שלי לא בבית ואיפה הם ומה היה ומה קרה. הלחץ הולך וגובר, ומה אפשר לעשות כדי להקל על התודעה ולגרום לה להרגיש טוב?
בוקר טוב אהובה שלי, איך את מרגישה היום? היום באנו להודות ולהוקיר
אתמול שוב נפגשנו. חבורת קשקשת. חבורת נשים שכל שיש להן הוא לתמוך זו בזו בעת צרה. פעם נהגתי לכעוס על כך שאנחנו תמיד זו לצד זו בעת צרה, אבל בזמנים טובים, פחות חוגגות יחד.
היום אני מודה על זה. קשקשת לנצח ביחד. בטוב וגם כשפחות טוב. קיר איתן של חברות טובה ומרימה.
תודה על הנשים המקסימות שתומכות בי ללא שיפוטיות. תודה שמותר לי להביא למפגש את הילדה הקטנה, את ילדת הדווקא, להתפרק, לכעוס, לצחוק, לאכול הכל אפילו שאמרתי שאני לא.
לקבל חיבוקים ולפעמים לא. לשמוע על צרות של אחרים ולפעמים על שמחות.
תודה על שפתאום כולן נרתמות ומגיעות, מבשלות ומכינות וגם מכילות זה שאני לא הכנתי כלום… תודה עליכן..
ואם כבר תודות לבוקר הזה, אז הנה סיפור:
בזמנים כאלה כל הדברים הטובים שהיית עושה גם פעם, בכיף, למען עצמך, למען משפחתך, למען החברות, למען הקהילה – מרגישים לי שהיום הם נספרים ביוזמות התנדבות שלי "למען המצב".
כשחזרתי מהודו, נפעמתי מגודל פעילויות ההתנדבות אצלי ביישוב ובארץ בכלל. המון המון המון המון המון אנשים עושים דברים טובים, אוספים, מבשלים, מכינים, מסיעים, מבדרים, מקשיבים ותומכים.
הייתי בהלם הנחיתה. לא הספקתי. הרגשתי עומס עצום. על כל "תפקיד" יש 1000 מתנדבים קופצים.
ואני?
לא מצאתי את עצמי בשום מקום.
מתוך הגנה על הישות הפנימית הרוטטת שבתוכי, משהו בי החליט שלא חשוב מה אני עושה, גם אם עשיתי אותו קודם, גם אם הוא קטן – "נספר לי" כהתנדבות למען, ובפנים מרגישה שקטה ומרגישה איך הקארמה הטובה ממלאת אותי.
כך כששלושה מילואימניקים "הסכימו" לישון בדירה הריקה שלי בבאר שבע ולרחוץ את גופם העשן במים חמים – התמלאתי שמחה, רוח התנדבות וקארמה טובה.
כך אתמול, כשביקשו טרמפים בקבוצת הטרמפים היישובית ואמרתי כן! אני נוסעת! ופתאום שמתי שעון בבוקר והעמסתי על הרכב את החייל הפרטי שלי ועוד שני ילדים ממכינה שנוסעים לאילת להתנדב עם תושבי הנגב במערבי המפונים. והרגשתי שהקארמה הטובה שלהם נכנסת גם קצת אלי והרגשתי טוב.
אז תודה למכונית שלי שהכילה הבוקר את כולנו וגם שלוש מזוודות גדולות.
תודה על השעון שצלצל בזמן והעיר אותי.
תודה שהיה לי זמן להתקלח לפני שיצאתי לעשות מעשים טובים.
תודה על התנועה המועטה – אין פקקים.
תודה על כתיבת הבוקר שחיכתה לי ממש כשנכנסתי חזרה הביתה.
תודה על מה שעוד אעשה היום כדי להשקיט את רשימת המשימות ותודה על משימות שכבר נמחקו.
תודה על הבית היפה שלי שאתמול ארח פה עשרה בני משפחה קרובים.
תודה על אלי והילדים שהכינו את רוב הארוחה ותודה על שהרשתי לעצמי לנוח, אבל אחר כך קמתי בשמחה לסדר את השולחן שיהיה מרנין פנים ויפה ושמח.
והכנתי קינוח. בלי גלוטן ופרווה!! וטעים! לטובת שומרי הכשרות והגלוטן במשפחה.
תודה על בוקר נעים בחיק המשפחה שלי
תודה שיש לי משפחה…
תודה על אוכל טעים
תודה על בל הכלבה שהפכה לחלק מאיתנו
תודה עלי
תודה לבוקר, לשמש, לתקופה הזאת שמאפשרת לי כינוס פנימי.
תודה לכתיבה שעושה לי סדר.
תודה לכל הזרם הזה ששטף החוצה בלי סדר אבל עם המון הודיה..
ותודה עליכן ועליכם – שהחזקתם מעמד עד כה בקריאת התודות שלי..
ומה הן התודות שלך? רשמי כאן, או אצלך ברשימה פרטית. העיקר… שחררי אותן ליקום ותחיי בהווית קסם…
