יומן מסע "אני אנצח", פרק 29

מאת מיכל ששון

לאט זה המהר החדש

יומני היקר. היום הוא היום ה 240 מאז שהרגשתי את הגושון בקירבי. 240 ימים של מהפך, של שינוי סדרי עדיפויות. של פחדים בלתי נשלטים ואמונה חזקה בטוב. ימים של חוזק ושל קושי. של שמחה ועצב. של חיבוק ובדידות. ימים בהם לפעמים הגושון היה החבר בטוב ביותר שלי כי רק הוא הבין אותי מבפנים. כשאיימו "לכסח" אותו, כאבה לי הבטן. כשהוא התחיל להתכווץ, משהו בתוכי התרחב כשנוצר לו מקום. עכשיו הוא איננו וגם לא חסר. נפלאות הבריאה…   

מסע של…

מאתיים וארבעים ימים הם כמעט שני שליש של שנה שהקדשתי לי ולו. שמונה חודשים שבהם, בימים אחרים, הייתי כבר הוגה, הורה וכמעט יולדת – ילד, רעיון או הרפתקה חדשה. לכאורה זמן מבוזבז ואבוד, למעשה, שמונה חודשים של גילוי. כי גם בזמנים שבהם אני איני יוצרת – נוצרים בתוכי דברים מופלאים. נולד ידע חדש והכרויות חדשות. קשרים חזקים ועולם חדש שנפתח בפני עם כל העצב והשמחה, הרע והטוב שבו.

מה ההבדל בין סוסה לבין תנינה?

גיליתי שלזמן אין משמעות מלבד היותו…זמן. הוא מהיר ואיטי ככל שמחשבותינו יאטו או יזרזו אותו. במסע שלי למדתי שאין לזרז. לפעמים כשרצים קדימה מפסידים את הדיוק. צריך לאחוז בשיניים בכל פיסת זמן ולתת לה לעשות את שלה. לכל זמן ועת לכל חפץ. לא לחינם קיבלתי כאן מבחן אחרי מבחן של סבלנות. גם אם עדיין לא עברתי לפחות למדתי והתקדמתי. הפכתי מסוסה דוהרת שמשאירה אחריה רק רוח לתנינה זוחלת ואיטית שלא משחררת דבר מבין שיניה.

לאט הוא המהר החדש.

אל הלא נודע

שלב חדש מתחיל עוד מעט. שבועות של הקרנות. אני שוב לא יודעת למה לצפות. שוב העולם יתהפך. הזמן שכבר היה שלי, יהפוך שוב את פניו. אני אצטרך להתרגל לסדר יום חדש שכולל נסיעה לבית חולים, פרוצדורות רפואיות, שאלות, תורים… אבל בעצם, זה רק זמן. שאחריו אני באמת אהיה בריאה וחופשיה. אז נושמת שוב עמוק אל הלמידה של שמונת החודשים האחרונים. סבלנות. עוד מעט אדע הכל. או שלא אדע. גם הידוע מאבד לפעמים משמעות מול רוחבו של הזמן.

אולי במסע הזה הכי בטוח זה לא להיות בטוחה, לא לדעת, לא למהר. לתת למסע לשאת אותי. לטלטל אותי. לשקשק אותי. לשנות לי את האקסיומות. להשאיר אותי עם יותר שאלות מתשובות עד שאצטנע ואקבל את סמכותו של היקום עלי.

סוֹגֶרֶת מַעֲגָל מַרְגִּישָׁה אֶת הַסּוֹף

מְחוֹג הַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק כְּמוֹ הַתֹּף

מוֹצֵאת אֶת עַצְמִי מִתְעוֹפֶפֶת קְלִילָה

בְּלִי מִשְׁקָל מְיֻתָּר חֲזָרָה לְהַתְחָלָה

מַתְחִילָה מֵחָדָשׁ

אֲנִי שׁוּב עוֹלֶה

בְּכָל רֶגַע מַמָּשׁ

מִנְּקֻדַּת הַהַתְחָלָה

זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם הַכַּדּוּר מִתְגַּלְגֵּל

בֵּין שָׂמִים וְאֶרֶץ הַשְּׁבִיל מִתְפַּתֵּל

וַאֲנִי שָׁם תְּלוּיָה כְּמוֹ בֻּבָּה עַל חוּט דַּק

מְחַפֶּשֶׂת לִמְצֹא אֶת דַּרְכִּי מֵחָדָשׁ

שלכם באהבה

מיכל