4 תנאים מקדימים
ו-3 צעדים לניהול צרופי מקרים
מאמר תובנות וטיפים מאת קלריסה טייטל
- הידעת שבכל רגע נתון יש מסביבך יותר משני מליון פרטי מידע?
- הידעת שהחושים שלך קולטים את כל המידע הזה?
- הידעת שהמוח שלך מפעיל מסננים הדואגים להעביר רק חלק מזערי של המידע אל המערכת
- המודעת שלך וכל השאר נאסף ונאגר באזור הלא מודע? (כדי שלא נאבד את השפיות…)
- הידעת שמתוך המכלול שהוא את, 95% נמצא בתוך המערכת הפנימית הלא מודעת?
- הידעת שמה שקובע איזה מידע יגיע למודעות ואיזה יעבור למערכת התת קרקעית שלך הוא מערך שלם של תוכנות(/אמונות) שעל פי הם המוח שלך מעבד את המידע?
מה אנחנו למדות מכל זה?
- שיש בתוכנו יותר מידע ממה שהמערכת המודעת יכולה להכיל ולהבין
- שהמידע המודע אינו אמת אלא עיבוד של האמת
- שכל מה שאנחנו מייחסים לו מעמד של אמת מוחלטת עבר סינון ועיבוד בלתי נשלט על ידי תוכנות מובנות במוח.
אחרי סידרת השאלות הרטוריות והמידע המהפכני שהוצג כאן עלולה להתעורר אצלנו תחושה של חוסר אונים… אם כל זה ככה, אז עכשיו מה?
אם המוח שלי, על מנת לשמור על שפיותו, מסנן את רוב המידע הנמצא שם בעולם החיצון לי, ואחרי הסינון המידע שנשאר במודעות עוד עובר עיבוד, אז מה היא המציאות שאני חיה בה? זה אוסף של חלקי מידע ופרשנויות שאינן תלויות בי. בעצם אני חיה בסרט. שום דבר מכל זה אינו אמת…
והתשובה היא, נכון! אנחנו חיים בסרט אחד ארוך ומתמשך שכל עוד נשאיר את המוח למעלליו ולא נתערב לטובתנו, החיים ימשיכו לזרום ללא שליטה.
אם את רוצה ומוכנה לקחת שליטה על חייך ולומר למוח שלך מה לעושת במקום להיות נתונה למרותו, כל מה שאת צריכה לעשות עכשיו זה לעקוב אחרי תרשים הזרימה הפשוט:
האם את מאמינה שניתן לעשות שינוי בתפישת המציאות?
אם כן עברי לשאלה הבאה, אם לא… חבל… אין מה להמשיך מכאן אלא רק לחיות את החיים שאת חיה בהנאה גדולה.
האם את מוכנה לעשות שינוי בתוכנות/אמונות המגדירות את תפישת המציאות שלך?
אם כן עברי לשאלה הבאה, אם לא… חבל… אין מה להמשיך מכאן אלא רק לחיות את החיים שאת חיה בהנאה גדולה.
האם את מוכנה להגדיל את השימוש בחושים שלך על מנת להגדיל את הערנות והמודעות שלך לכל מה שנמצא מסביבך?
אם כן עברי לשלב הבא, אם לא… חבל… אין מה להמשיך מכאן אלא רק לחיות את החיים שאת חיה בהנאה גדולה.
יופי אם הגעת עד כאן סימן שענית בחיוב על כל השאלות. זו נקודה מצוינת להתחיל ממנה את התהליך. מכאן המשיכי לשאלה האחרונה:
האם את סומכת עלי ומוכנה לשחק ביחד איתי את משחק "אני אומרת למוח שלי מה לעשות"?
מכאן את ממשיכה כמובן, רק אם ענית כן…
אבל קודם קבלי הסבר כללי וכמה צעדים פשוטים לניהול תפישת המציאות:
הנחת העבודה היא שכל מה שאנחנו זקוקים לו ומעבר לזה נמצא סביבנו כל הזמן. אלא שבגלל ההסבר בראש המאמר, אנחנו לא רואים הכל. אנחנו רואים רק מה שנכון לנו באותו הרגע בהתאם למערכות הסינון הקיימות.
- כשאנחנו בהריון, כל העולם בהריון…
- כשאנחנו רוצות להחליף רכב ליצרן מסוים פתאום כולם נוהגים ברכב הזה…
- כשלא טוב לנו, אנחנו נמצא מלא מקרים דומים סביב לנו…
- נכון?
זה קורה ללא ניהול… זה קורה מעצמו…
עכשיו בואי ביחד איתי ננהל את זה כדי להביא אך תוך חיינו ולא במקרה את מה שנמצא שם סביב…
לפנייך שלושה צעדים פשוטים וישימים (אולי אפילו מעצבנים בפשטותם):
-
רשמי לפנייך כמה דברים שהיית רוצה שיקרו
הנה כמה דברים שאני רשמתי ברשימה שלי: אני רוצה למצוא את הדבר הבא ללמוד. אני רוצה למצוא את המטפל/ת המתאימה ביותר לשחרר אותי מכמה דפוסים מעכבים. אני רוצה להיפגש עם אנשים/נשים מעניינים במיוחד הקשורים למה שאני עושה.
-
תני פקודה למוח שלך לבצע עבורך את מה שאת רוצה
הנה דוגמה מתוך הבקשות שלי: מח יקר, חפש לי בבקשה את הדבר הבא ללמוד.
-
הרחיבי את הערנות והמודעות למתרחש סביבך. את תתעלמי מדבר
מיקדנו את הרצון שלנו, גייסנו את המוח לעבוד בשבילנו. עכשיו כל מה שנותר לעשות זה להרחיב את הערנות והמודעות לתרחישים המתרחשים סביבנו שקודם אולי לא התייחסנו אליהם או שיחסנו להם מעמד של צרוף מקרים.
מעשה שהיה כך היה, סיפור אמיתי בגוף ראשון, לא נגענו:
בוקר אחד התעוררתי עם הצורך ללמוד משהו חדש. מאחר וכבר ידעתי שהאפשרות קיימת אז ביקשתי מהמוח שלי "צא לחפש…" והנחתי לזה. סמכתי על מערכת ההפעלה שלי שהיא כבר בפעולה ושכאשר ימצא הדבר הבא עבורי, יינתן לי סימן כלשהו כדי שאבחין בממצא.
בלי קשר לכאורה, קפצה לי במחשב פרסומת על כנס לבעלי עסקים קטנים שעתיד היה להתקיים בגבעתיים. באותו הזמן זה התאים לי ממש. שלחתי את הלינק לחברה שמיד אישרה את השתתפותה והצטרפותה אלי. בהגיענו לכנס, עמדו ברחבת הכניסה דוכנים של בעלות עסקים קטנים אשר הציגו את מוצריהם. השולחנות היו מסודרים ומוקפדים, עם כל מני אביזרים נלווים כדי למשוך את תשומת הלב של הקהל העובר ושב. נכנסנו לכנס הקשבנו קשב רב להרצאות, ובהפסקה יצאנו לתור את הדוכנים. היו שם מוצרי קוסמטיקה, טיולים, תכשיטים ועוד… בדרכי חזרה לאולם, עברתי ליד שולחן פשוט, חסר השקעה לחלוטין. קומץ ניירות היו מונחים על השולחן בכיוון ההפוך להליכה שלי. כלומר, לא יכולתי לקרוא את מה שכתוב. ובכל זאת משהו צד את עיני… המבט שלי נשאר תקוע על כותרת הדף בעודי מסתובבת סביב השולחן כדי שהדף יהיה בכיווני. אותיות מנחמות ומוכרות קישטו את הכותרת. NLP. לא הספקתי להרים את הראש, ונגשה אלי את מבעלות הדוכן חייכה אלי ושאלה: "הי, את יודעת מה זה…?" "כן", עניתי בצניעות. ומיד ידעתי שמצאתי את הדבר הבא ללמוד. היא לא הייתה צריכה להוסיף דבר. כל מה שביקשתי זה להגיע לשיעור ניסיון לבדוק אם האנרגיה של המרצה מתאימה לי.
נדלג ישר לסוף…
המוח שלי מצא לי מה ללמוד. הלכתי לעשות את המאסטר שלי ב NLP. אחד מהקורסים היותר משמעותיים בחיי.
מה גרם לי להיות ערנית לנייר הפוך ומקרי על שולחן צדדי ולא בולט בעליל…?
מה אפשר לי לראות את זה?
לשמחתי הרבה זהו מקרה אחד מני רבים בו עשיתי שימוש מודע בכוחו של המוח. בו ניתנה לי היכולת לנהל במקום להתנהל. וזה רק על קצה המזלג…
אל תאמיני לי. נסי את זה בבית. ספרי לי איך היה. התחילי לשחק. נהלי את חייך. הגדילי את השימוש בכוח של המוח. הגדילי את הערנות והמודעות לסביבה. ואז תגלי עד כמה כל מה שתבקשי – יהי.
בקלות.
בהצלחה!
אהבה גדולה.
קלריסה
