יומן מסע "אני אנצח", פרק 18

מאת מיכל ששון

קורס בניסים, חלק ב'

האוזניים שומעות, הלב כבר יודע ובכל זאת המוח מתקשה לעכל את דברי הרופאה. היא מחליקה עלי את מכשיר האולטרסאונד. מחייכת ואז לוחשת, כאילו רק לעצמה, "איזה מזל ששמתי פה סימון אחרת לא הייתי יודעת מה לחפש…". כך, בשקט, התגלה לו נס. חמישה חודשים בלבד מגילוי הגושון, עם אמונה נחרצת, שחרור רגשי אינטנסיבי, שינוי תזונתי וכדור אנטי הורמונלי קטן וצהבהב, הוא נעלם, התמסמס והותמר לאור הבריאה.

אני תוהה אם עליתי שלב בדרכי הרוחנית

האם יכול להיות שנחישות הרוח, ידיעת הטוב, שובל ברכות ואהבה מכל עבר יצליחו להמיס גידול סרטני?

בפשטות ובקלות וללא כל מאמץ

לפני שנים למדתי את קורס היסוד בתטא הילינג ומשום מה המשפט הזה נחרץ בי יותר מכל השיטה. כך צריך וכך אני חיה. אם זה לא פשוט, זה פשוט לא יהיה. זה לא אומר שלא התאמצתי. התאמצתי מאד. לעשות כל מה שביכולתי גם אם זה מזיז לי את הגבינה, לשמור על גחלת האמונה, לחזק את שריר האופטימיות, להתעקש על התקווה, לשמור על כל מילה שנאמרת, נכתבת ואפילו נחשבת. למילים, שלי או של אחרים, יש כוח. כדי להיפרד, אפילו מסרטן, עדיף בלי כוח. בעדינות. לשחרר אותו כך שיחלחל החוצה ברכות. לאהוב את מה שיש ולבחור לשחרר.

לא שוכחת את אלוהימה

לא הכל בזכותי בלבד. בענווה גדולה אני מכבדת את זכותה של היושבת במרומים לשמור עלי, להנחית עלי אתגרים ולאחוז בי שלא אפול. אלוהימה שלי מראה לי את הכיוון שבו כדאי ללכת. מכוונת את צעדי. מאפשרת לי לבחור נכון. לפעמים היא גבוהה ורחוקה ולפעמים יושבת לי ממש בתוך הבטן. חלק מתהליך השחרור היה להקשיב לה ולהאמין בשתינו בו זמנית.

ניסים בכל מני גדלים

אמנם הדרך עדיין לא הסתיימה. יש ניתוח בפתח ואחריו עוד הקרנות אבל אני מאמינה שדרכי רצופה בניסים ואני צועדת בה בסקרנות ובתקווה מיום ליום ומנס לנס. לפני עשרה שבועות העליתי כאן את הבלוג "קורס בניסים", בו הפרופסור פטר אותי מטיפול כימותרפי וחשבתי שקרה לי נס. קסם מיוחד. היום אני יודעת שכל הווייתי, הווייתנו, היא נס. כל נשימה, כל פסיעה, כל מחשבה היא נס אמיתי. לכן מה שקרה לי השבוע הוא נס בדיוק כמו כל אירוע גדול או קטן בחיי.

ברגע שאת קשובה להם, ניסים קורים בכל רגע והכל אפשרי.

הבחירה בידייך –ללכת בדרכי החיים כאילו כל דבר הוא נס או כאילו שום דבר הוא לא נס (אלברט איינשטיין). אני בוחרת ללכת בדרך הנס.

על הניסים ועל הנפלאות ולחיי החיים!

באהבה

מיכל