יומן מסע "אני אנצח", פרק 7
מאת מיכל ששון
קורס בניסים
לאן נעלמת?" אני שואלת אותו, "הרי רק בשבוע שעבר היית פה ורקדנו יחד עם זיקוקים אל תוך הלילה?". הנס שלי מושך בכתפיים ונשאר אדיש. לא מתרגש. ניסים קורים תמיד, בכל רגע ובכל שעה. מה שחשוב זה לתפוס אותם ברגע, להאמין בהם, לשמוח, ולהמשיך להיות קשובים לנס הבא שיגיע במהרה…
אז מה היה לנו בשבוע שעבר?
כל כך רציתי לספר לכם היום על הנס הזה שקרה לי. איך שיחה עם הרופא בבת אחת התהפכה מבשורות קשות להאפי אנד בסגנון אמריקאי שבו הגושון שלי ואני צועדים לשקיעה – אני במלוא הדרי והוא באפס.
לפני יותר משבוע, במסגרת המישמושים הבלתי פוסקים שלי, פתאום הפסקתי להרגיש את הגושון. נעלם. יושבת איננו. שוכבת לא קיים. כמובן שנזהרתי בשמחה כי אולי אני מדמיינת לעצמי. איך זה יכול להיות ומה זה אומר? שהסרטן נעלם וכל הסרט מאחורי? נזהרתי לספר אפילו לעצמי…
ואז סיפרתי. קצת. והשמחה התחילה לפעפע. ניסים קורים הכל אפשרי!
ואז הגיעה תוצאת הבדיקה…
שעוזרת להחליט האם כדאי לתת לי טיפול כימי. והתוצאות לא משהו… יש יגידו גבוליות ויש יגידו ברורות לחיוב. בכל אופן לא ממש משמחות… ועדיין התקווה המשיכה לחייך, גם כשישבתי מול הפרופסור היועץ שהסתכל בפנים חמורות על התוצאות והבהיר לי שממש כדאי לי להפנים אותן וללכת על האופציה הכי מפחידה ומרעילה…
ישבתי מולו במסך שחור מול העיניים ולב הולם…
ואז…
דוקטור, אני לא מרגישה את הגוש!
הפרופסור, שגילה שאני גם לוקחת כדור אנטי הורמונלי (שחשבתי שהוא כמו אקמול…), אמר בואי נבדוק. מישש ולא הרגיש דבר!
ואוו קסם, נס! זה נדיר! והפרופסור ממליץ לדחות את הכימו, להמשיך בכדור, לנתח בעוד 5 חודשים ואז לבדוק מה נשאר שם ואולי ללכת הביתה בשלום… הנס אכן כאן!
כמה אפשר לשמוח?
מתברר שהרבה. עם כולם. וכל מי ששמע מקרובי ואהובי שמח איתי ועם הנס שקרה לי. ועדיין קול בתוכי הזהיר שזה לא סוף פסוק… ואכן זה בהחלט לא.
אחרי שהרופאה שלי לא קיבלה את דעתו של הפרופסור על הנס, אחרי שהאולטרסאונד הראה כיווץ בין שליש לחצי בגודל הגוש וגם בבלוטת הלימפה, אחרי שהכירורגית ציינה בפני שעז הזנב עוד לא הלכה הביתה לגמרי ויש צורך לעקוב אחריה ולוודא שהיא באמת רק עז… והמספר הגורלי של הבדיקה עדיין נשאר מה שהוא, ממשיך לספור את הסיכויים והסיכונים שלי במשחק החיים המטורף הזה…
פתאום הנס נראה כבר לא כל כך זוהר, וענני הכימו מאיימים באופק…
אז הנה זה לפניכם, המסע ממשיך. מנס לנס… רגעים של שמחה רגעים של חולשה. חיפוש אחרי מישהו להאמין בו. והצורך לקחת אחריות. על עצמי, על בריאותי, על חיי.
ולחכות לנס הבא. הלוואי ואכתוב לכם עליו בשבוע הבא…
עשני מבורכת בהולכי בדרך הנס!
שלכם
מיכל
הכי הגיוני שהנס יופיע. כי רק לו יש מקום בחייך.
אני מאמינה בריפוי ספונטני, ראיתי כאלה מלא.
במיוחד שיחד איתך, יש עוד איזה כמה מאות אדמות רוחות ונשים
האמונה הזו, שלי וסביבי, היא שדוחפת אותי קדימה לדרך הנס. תודה!!
בעזרת השם ובזכות השבת הזו, מאחלת לך שתבורכי בניסים רבים שיובילו לרםואה שלמה !!!
אמן ותודה רבה!
מאחלת לך אהובה ניסים רבים שהשם ישמור עלייך יגן עלייך מכל פורענות שעתידית לבוא יתן לך שימחה ואורך רוח סבלנות ואמונה להבין שהכל יעבור את חזקה מהחיים יש לך דרך לעבור ואנחנו פה בשבילך לעודד ולתמוך
בהצלחה אהובה
אמן ותודה!