יומן מסע "אני אנצח", פרק 8

מאת מיכל ששון

משחקי קלפים

אני רואה אותו נשלף מהערמה בזהירות. עדיין לא מגלה את פניו. "איזה קלף אתה?" אני שואלת. "מה הסיפור שמסתתר מאחוריך? מה המסר?". הקלף שותק. נותן לי להתבונן בציור שעל פניו. לפרש את הסיפור. להפנים את המסר.

בחפיסת הקלפים שלי, במשחק האישי שאני משחקת בחדשים האחרונים יש כמה קלפים קבועים שמלמדים אותי בדרכם את מהות החיים ועל המסע שצפוי לי מעתה…

קלף האומץ

מאז הגילוי והחשיפה אני שומעת הרבה על האומץ שלי. אנשים טובים מכל עבר משבחים אותי עליו. האומץ להתמודד עם הגילוי, עם המחלה. האומץ להיחשף והאומץ בכלל… את אמיצה אתם אומרים לי. האמנם? לא מרגישה אמיצה בכלל. פשוט מתמודדת. עוברת את זה. עושה את מה שצריך. חוצה את ההר. לא ככה? בשבילי גם לקפוץ מראש הצוק זה לא אומץ. אם החלטתי לקפוץ – פשוט קופצת. ובכל זאת… אולי קלף האומץ בכל זאת חבוי בי איפשהו… מי יודע?

קלף התקווה

תקווה, אופטימיות, ציפייה לתסריט הטוב ביותר – כל אלו תמיד היו ויהיו חלק מארגז הכלים שלי. לב האדם טוב מנעוריו, היקום פועל לטובתי, אלוהימה עוזרת לי. אני מרגישה מבפנים, שהאמונה הזאת בטוב והתקווה שהטוב ביותר יגיע – מנחים אותי גם במסע הזה. השחור והקשה לא נקלטים אצלי. לא בראש, לא בעין, לא באוזן. אז לא עוזר להגיד לי "תהיה תקופה קשה" או "צפי להכי גרוע ואז יהיה טוב". חושבת טוב. מצפה לקל ביותר. צובעת את העולם בוורוד. וגם כשלפעמים הוא מתהפך על הראש, אני מגלה בסוף שהכל היה לטובה. וכך בסיפור הנוכחי, עז הזנב שלי בעצם עבדה לטובתי, עיכבה טיפולים שאולי מיותרים ועזרה לי לגלות כדור-פלא, שבאופן בלתי צפוי (לי) עושה את העבודה בינתיים ומעלים לי את הגושון…

קלף הבחירה

הקלף הזה הוא בעצם כל הקלפים כולם. יש לו שני צדדים: טוב ורע, שחור ולבן, יינג ויאנג, סיכון וסיכוי, תקווה וייאוש. בכל פעם שהוא מגיע לראש החפיסה האישית שלי, יש לי אפשרות לבחור איזה צד מתאים לי. מודה, לא פעם בוחרת גם בצד הקשה, העצוב, המייאש. הסרט(ן) הזה הוא מאתגר וכמובן שלגיטימי להיות לפעמים למטה. מה שחשוב הוא לבחור לעשות את זה. גם אם אני בוכה, זה מבחירה ויש לי תמיד אפשרות להפסיק בכל שלב. בכל רגע ורגע יכולה לבחור בקלף התקווה או שלא…

קלף האחריות העצמית

במסע המטורף הזה, נדרשות החלטות רבות ולא כולן קלות… בחירה ברופאים, בבית חולים, פרטי או ציבורי. טיפולים שונים, כימו – כן או לא? טיפולי רוח ורגש ואיזה? מתי "לעבוד בזה" ומתי להרפות ולנוח. תוך כדי הזרימה הפרטית שלי גיליתי, שלא משנה עד כמה ההחלטה קשה, רק אני יכולה לעשות אותה. רק אני יודעת בתוך תוכי מה מתאים לי ומה יביא לריפוי. וכך, בחרתי לעבור לרופאה שתדבר איתי בגובה העיניים ותראה אותי, לא את המחלה. לעבור בית חולים, לדחות טיפול כימי עד יובהר אם הוא חיוני, לבחור מנתח. להחליט אם ומתי וכמה לעבוד. ועוד ועוד ועוד. כי רק אני אחראית עלי…

קלף הג'וקר

זה הקלף האהוב עלי!! ובכל זאת קצת לא נעים לדבר עליו… אבל הנה הדברים על השולחן. יש לי קלף אומץ, לא?

קלף הג'וקר הוא הקלף שמגיע רק ליחידות הסגולה שחולות. יש לך סרטן? מעכשיו מותר לך הכל. גם המערכת הרפואית, אגב, מאפשרת בחירה כמעט בלתי מוגבלת של שרותים, בתי חולים ורופאים. אבל לא רק… גם בבית – קשה לך? אל תעשי. תנוחי. נביא לך. אני אעשה קניות. אנחנו נבשל. תנוחי. אל תתאמצי. את רוצה חופשה? נצא! רוצה לישון עוד? בבקשה. והבנתם את העניין…

וכמו כל ילדה שקיבלה קלף ג'וקר, גם אם לא בחרתי בו, בחרתי להשתמש בו. באמת לשים את עצמי מקדימה ולנצל כל יד מושטת וכל הצעה. וזו גם בחירה…

וכמה מילים אחרונות על סטטוס המסע

אחרי שבועיים מייגעים של התלבטות וחוות דעת והרבה כאב לב וייאוש שהתחלף מדי פעם בתקווה גדולה, החלפתי רופאים ובית חולים ובחרתי בדרך עם כדור הקסם ומעקב צמוד שאחריו ניתוח ולפי התוצאות – נמשיך הלאה.

תודה שאתן כאן איתי!

שלכן

מיכל