"כי האדם עץ השדה…"

מה בין טו בשבט לבין צמיחה אישית?

מאמר השראה לט"ו בשבט

מאת קלריסה טייטל

במאמר זה, נקדיש כמה שורות שיקחו אותנו אל מעבר לאכילת פירות יבשים (לא לשכוח לספור קלוריות) ואל מעבר לנטיעת עצים והעשרת יערות ארצנו.

מקור החג, למי שאוהבת סימוכין…

מקורו של חג ט"ו בשבט או בשמו האחר – ראש השנה לאילנות, מצוי במשנה. לאחר ויכוח (אחד מני רבים) בין בית הלל לבית שמאי קבעה ההלכה כי יצוין החג בחמישה עשר לחודש שבט. מבחינה טכנית, זהו היום בו מפסיקים העצים לקלוט את המים מהאדמה ובמקום זאת, הם ניזונים מלשדם שלהם. מלכתחילה, נקבע החג רק כמועד ליישום דינים הקשורים בפרי העץ, כמו תרומות ומעשר, ולכן פרי שיצמח לפני החג לא יוכל לשמש למטרה זו. מאוחר יותר, במאה ה-19 נוספה באופן לא רשמי מסורת הנטיעות. בשנים האחרונות אף נהוג לציין את ט"ו בשבט גם כיום ציון אקולוגי.

בבואנו לחפש את הערך המוסף המתקבל מרוח החג נרחיק עד לכתבי הקודש שם נמצא לא פעם השוואות של האדם לעץ: 

• "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, 19).

• "כימי העץ ימי עמי" (ישעיהו ס"ה, 22).

• "כעץ שתול על פלגי מים" (ירמיהו י"ז, 8).

מה המשמעות של השוואה זו? 

האדם כמו העץ, שולח שורשים עמוק אל קרקע מוצקה על מנת לשרוד, לזכות למעט יציבות ולהיטען. תפיסת המציאות שלנו היא בראש ובראשונה באמצעות הגשמי, הפיזי, באמצעות אותו חיבור לאדמה. רק בשלב הבא אנו צומחים מעל השורשים מצמיחים ענפים אל על בחיפוש אחר משמעות  וכוונה. רובנו לא פוסחים על הצמחת פרי, על המשכת השושלת ובעושנו זאת אנו משאירים חותם, הוכחה לכך שהיינו פה.

יתרה מזו, האדם כמו העץ, זקוק לארבעת יסודות היקום על  מנת להתקיים:  אדמה, מים, אוויר ואש  (שמש, אור).

אדמה: 

את השתיל יש לטעת באדמה. היא מספקת לו מזון וקרקע להצמחת שורשים. ככל שיגדל העץ ויצמח, שורשיו יעמיקו שאם לא כך, לא יהיה לו בסיס. בסופו של דבר כוחו לא יעמוד לו אל מול כוח המשיכה והוא ייפול.
אנחנו, בתהליכי חיינו הרבים, עוברים דרך חוויות בעלות אופי משתנה. חוויות הנושאות עימן רוחות  ומשבים חזקים מטלטלות אותנו אנה ואנה. אנו זקוקים לבסיס יציב ומעמיק. ככל שנעמיק יותר בשורשינו, ביסודות שלנו ובחיבור שלנו לקרקע, כך נוכל לעמוד בכל משב רוח ולו החזק ביותר ונוכל לצמוח עוד ועוד. זהו למעשה חוק פיזיקאלי פשוט ובסיסי. אין טעם בלפתח צמרת מלאה בענפים, עלים ופירות ללא שורשים עמוקים. משקל הצמרת יכול להיות לעץ לרועץ ללא כל צורך בגורמים חיצוניים.

מים: 

ללא מים העץ יתייבש וימות. העץ סופח אליו את מי ההשקיה או הגשמים דרך האדמה. שורשי העץ יונקים את המים ומעבירים אותם אל הגזע ומשם לכל חלקי העץ.
אנו זקוקים למים כמו העץ, לקיומנו הבסיסי. מעבר לכך, למים יש עבורנו שימושים נוספים: אנו משתמשים בהם לרחצה, לניקיון, לשטיפה ולטיהור הן חיצוני-גופני והן פנימי-רוחני. ואם כבר בפיזיקה עסקינן, למים יש תכונה של מוליכות. הם מזרימי אנרגיה. באמצעות שתייה מרובה אנו מספקים לגוף לא רק צורך קיומי, אלא גם את האפשרות להזרמה אנרגטית טובה יותר בכל גופנו.

אוויר: 

ללא אויר העץ ייחנק וימות. העץ לוקח מהאוויר את דו תחמוצת הפחמן לתהליך הפוטוסינתזה הדרוש לקיומו. בסיום התהליך הוא פולט חמצן.
האדם לעומת זאת זקוק לחלקיקי החמצן שבאוויר על מנת להתקיים. זהו דו קיום מדהים בינינו לבין הטבע.
מעבר לכך נשימה ונשמה גזורים מאותו השורש נ.ש.מ . כל עוד אנו נושמים יש נשמה בנו. כשאנו עוזבים את גופנו הפיזי אנו "נופחים את נשמתנו". כוחנו הרוחני מגיע אלינו דרך האוויר והנשימה. בנשימות עמוקות ומודעות אנו יכולים לשנות מצבי תודעה ולשנות את מצבנו הגופני. נסו זאת כעת – קחו שלוש-ארבע נשימות עמוקות בקצב אחיד ושמי לב כיצד גופכם מגיב.

אש:

ללא אנרגית האור המגיעה מן השמש לא יוכל העץ להשלים את תהליך הפוטוסינתזה הדרוש לקיומו הבסיסי.
גם אנחנו זקוקים לאור השמש ולחומה. אור השמש מספק לנו אנרגיה קיומית ואנרגיה נפשית. מחקרים שנעשו בארצות בהן יש כמות מעטה של שעות אור נמצאו אחוזים גבוהים של בני אדם הנוטים לדיכאונות. אנו גם זקוקים לאש עצמה כמקור של חום בכל תחומי החיים. לאש מיוחסות אף תכונות אנרגטיות של טיהור.

בשעה שאתם מסובין סביב שלוחן החג המלא מכל טוב פרי הארץ, ובשעה שאתם מברכים על התוצרת ומודים לאימא אדמה על טוב ליבה, קחו את הזמן להיכנס אל נבכי נשמתכם ובדקו:

• האם שורשיכם עמוקים דיים לשמש כבסיס איתן, להבטיח עמידות למול רוחות חזקות, ולהבטיח צמיחה בלתי מעורערת לגובה? 

• האם כשם שהינכם מקפידים לעבות את צמרתכם ולהוסיף לעצמכם ולסובבים אתכם  קניין ורכוש, אתם מקדישים זמן ראוי לנשימה ולנשמה? 

• האם ישנה זרימה נאותה כשל פלגי מים בכל תחומי חייכם? 

• האם כשם שהנכם ניזונים מאור ומחום אתם משמשים מקור של אור וחום לסביבתכם? 

ומה בין החג הזה ל"אדמה רוח אישה"?

נדמה כאילו הוא נוצר במיוחד בשבילנו, לא?

אנחנו מצמיחות את השורשים שלנו יותר ויותר בכל מסע ומפגש, האויר (רוח) המקיף אותנו אותו אנחנו נושמות היא הרוח החיה של כל הנשים שאנחנו פוגשות בדרך, האש, זו בעצם האישה העוצמתית בתוכנו. וכשכל האלמנטים הללו מתקיימים בהרמוניה, אנחנו מאפשרות לחיינו לזרום בקלות וללא מאמץ, כמו מים בטבע…

התמזגו לכם עם האנרגיות שהחג הזה מזמן לכם ואפשרו לעצמכם לקבל תשובות לשאלותיכם. 

חג שמח טעים ונעים
אהבה גדולה,

קלריסה