1/1/2017 תיקון חדש לשנה החדשה
לפעמים צריך לוותר, לסגת אחורה ולהסתכל קדימה. לכוון מסלול מחדש ולראות איך הנקודה ההיא בקצה האופק הופכת להיות שמש ואור גדול ממלא אותך בחזרה. אז היו לי ציפיות. אז מה. בוקר חדש. שנה חדשה. הרפתקה חדשה כבר בדרך. ומה שהיה… היה..
לילה ארוךךךך באשראם של המחבקת. אני בקומה השנייה של מיטת הברזל הצרה, העטופה סדין מימי מהטמה גנדי… כל הלילה צהלו הרוחות בחוץ ואני בפנים ספרתי את השעות עד לזריחה. משש חיכיתי לדלית שתתעורר ודווקא הבוקר היא ישנה טוב… ברגע שמישהי פקחה עין זינקתי מהמיטה התלבשתי ויצאתי עם איריס לחפש מונית החוצה מכאן.
האשראם היה בשלב ההתעוררות שלו. אמה חיבקה אתמול עד השעות הקטנות של הלילה ומאות אנשים צפו בה באולם הגדול. בדרך למרכז המוניות ששייך לאשרם ראינו את הקפטריה המערבית מתמלאת באורחים שפטפטו בהתרגשות.
הפקיד בחלון שמח להזמין לנו מונית לעוד חצי שעה. שילמנו ורצנו לקבלה לשלם ולקבל בחזרה את הדרכונים. הכל היה בריצה. לרגע היה נדמה שסוגרים את האשנב ורצתי מהר לחדר לקחת את המפתחות של דלית ומירי. במהירות ראוייה לציון הורדנו את המזוודות שלנו למטה, המונית הגיעה בזמן אבל אז גילינו שיש רק שלושה כסאות לנוסעים כי המזוודות תפסו את כל המושב האחורי!
חצי שעה של התייעצויות (שלנו) וטלפונים (של הנהג). כולנו רק רוצות לעוף מפה. בסוף איריס תפסה יוזמה הניחה תיקים ברווח בין שני המושבים ונוצר מושב מאולתר. העמסנו התנענו וברחנו בכל כוחנו…
כאילו כפיצוי על החוויה מאתמול, הדרך לאורך החוף מחכה לנו יפהפייה וחגיגית. היום הראשון של השנה האזרחית והכל מקושט בכוכבים. המון עצי בננה, קוקוס, אגמים, נהרות. הכל ציורי ואנשים בצבע שוקולד.
אני כל כך עייפה שהדרך עוברת לי כמו בחלום…
שעתיים וחצי ללא עצירה ואנחנו נוחתות בחוף ורקלה. צוקים מקסימים שצופים אל חוף לבן. הדרך העוברת ליד שפת המצוק מרוצפת עשרות ומאות חנויות, בתי קפה, מסעדות, מכוני עיסוי אירוודה, אולמות יוגה ובעצם כל מה שחשוב בחיים. אם תצליחי ללכת 200 מטר בשביל מהמלון, תוכלי לרדת במדרגות תלולות אל החוף האלוהי. החוף מנוקד בתיירים ששרועים על בדים ענקיים או מתרגלים יוגה בחוף. ביקיני מותר אבל המחיר הוא עשרות עיניים הודיות שננעצות בחמוקייך. היום יום ראשון ועשרות נערים וגם גברים פושטים בחבורות על החוף ונועצים עיניים. טוב שיש לנו צמד מצילים שהם בעצם שוטרי ים שמצוידים במשרוקית ומגפון. לדעתי הם לא יודעים לשחות ובעצם, הם עושים רוח כשמעבירים את התיירים והתיירות מצד לצד בים. ובדרך מסתכלים על הסחורה… כשראו שאף אחד לא מתייחס לשריקות פתחו את המגפון עם סירנה של ניידת :):):)
המלון שלנו ממוקם היטב בשורה השניה מהחוף ועם גישה מהירה ובטוחה דרך בקתות הבמבו. בעל המלון, סאג'ו השמנמן, מדבר היטב אנגלית במבטא בלתי מובן לחלוטין. לאיריס הוא מזכיר את זאב רווח. אנחנו מבלות אחר צהריים מהנה בשוטטות בין הדוכנים ואחר כך בחוף ועם השקיעה הנהדרת של ורקלה.
יושבת על החול
ממש קרוב לים
השקט של התכול
משקיט לי הדם.
הלב פועם לאט
חושב על האתמול
דרוך רק המבט
שרואה את הכחול.
השמש כבר שוקעת
צובעת באדום
בין עננים בוקעת
נפרדת לשלום.
הלב פועם חזק
מהתרגשות נחנק
עוד רגע של הדר
יתחיל לו המחר.
החופש באוויר
תחושה של הקלה
היום כבר מחוויר
החושך כבר עלה
אינסוף של כוכבים
מאיר את השבילים
ואם רק מקשיבים
שומעים את הגלים…
יושבת על החול
ממש קרוב לים
השקט של התכול
משקיט לי את הדם
חסר פה רק אתה
עם בגד ים כתום
בוא שב איתי עכשיו
תאיר לי את היום…
ורקלה, מקום טוב להתחיל להתגעגע הביתה…
