חוף ורקלה – או מה עושים בחופש?
זהו. הגעתי אליו. הוא חיכה לי בסבלנות שבועיים והתחמם בינתיים. עכשיו הוא עושה לי נעים בגב. חוף ורקלה. אוטוטו הקצה של הודו. כל מה שחלמתי ולא העזתי לממש. חוף לבן, עצי קוקוס, שמש, יוגה, שאנטי, בתי קפה עם פנקייק בננה ומוזלי, דוכני מזכרות והכל רגוע…
אוירה של סוף טיול למרות שממש עדיין לא. אבל הרוגע הזה של כמה ימים באותו מקום, של התעוררות איטית בבוקר, של הליכה לאורך החוף, שהבחירה היחידה היא באיזה בית קפה לשבת ואיזה עיסוי נעשה היום…
הגעתי לגן עדן.
בוקר ראשון לבד אחרי ים של זמן. לאסי בננה וים כחול, אומאניפאדמהאום (מנטרה בודהיסטית) ברמקולים ופתאום יש לי כל הזמן שבעולם וכל האפשרויות פתוחות. החברות שלי בשיעור יוגה אני בשיעור עם עצמי.
התפריט פתוח כמו היום שלי. תבחרי מה שאת רוצה…
בחירה ראשונה – להחליף בית קפה למקום עם כסאות נוחים יותר ותפריט כלבבי. הבנות עוד ביוגה אז אני עוברת לי בעצלתיים. מוצאת לי מקום עם פוטנציאל. הן מגיעות אחרי הפנקייק בננה והקפוצ'ינו המפנק שלי. אין עם מי לדבר. שלושתן תשושות לגמרי מיוגה אשטנגה והמורה הקשוח. יושבות בוהות מולי ובסוף נכנעות להרגל ומזמינות מיץ אננס וקפה…
בחירה שניה – טיפול פדיקור אצל דיאנה במכון היופי הסמוך. דיאנה נחמדה מאד לנשים שעוברות ברחוב. מחייכת נוגעת להדגמת המגע בעיסוי ומחלקת עלונים. כשהתיישבנו אצלה, איריס ואני, מול שתי חינניות עם לוק של בנות 12, החיוך כבר נעלם. הזמנו ספא פדיקור ולכן בילינו שעה מול הפנים המפוחדים של הבנות והפרצוף הכועס של דיאנה שאסרה עליהן לדבר איתנו ועלינו ציוותה לנוח… אחרי שעה של שפשופים, גרודים, ליטופים ומסאג' וכמובן לק זוהר לבהונות, יצאנו כמו חדשות לרחוב ולחנויות עם מרץ מחודש.
בחופש, כמו בחופש. בילינו עוד אחר צהריים בחוף ואחר כך בשוטטות בחנויות, בקניית שמלות וחולצות של דזיגוואל, שנראה כמו המותג השולט פה. קינחנו בפאב החדש שגילינו "אראביקה" – בו חבורת אנגלים ואמריקאים הנעימו בשירים ונגינת גיטרה אל תוך הלילה. הייתי מצטרפת בכיף אם היה לי מספיק אומץ….
את תשומת ליבי משכו שתי נשים שישבו לידינו. כל אחת עם עצמה. אחת כסופת שיער שישבה בעגמימות לבדה כל הערב וצפתה במופע, השנייה נכה על קביים שהתעקשה לעשות הכל לבד, כולל להגיע לבמה במהירות כדי להספיק לשיר אבל… לא הספיקה. חבל… למחרת פגשנו אותה (או מישהי זהה לה…) רצה בחוף. אז מה הסיפור?
מותר פה לשתות בירה אבל למקום אין רשיון למכירת אלכוהול ולכן מניחים את בקבוקי הבירה בנון שלנטיות מתחת לשולחן… כמובן ששפכתי את הכוס ושברתי את הבקבוק…
השירים נמשכו עוד ועוד אל תוך הלילה. אנחנו כבר עייפות מיום של ים וקניות… איריס ואני עוד נשארנו לשבת בפאב, כשלפתע התיישב לידינו בנימוס הודי צעיר ומנומס בעל לוק מערבי ופסוקת בשיער. ביקש רשות לשבת, האזין לפטפוט שלנו ובסוף שאל את איריס אם הוא יכול להציע לה לצאת איתו לדייט מחר… בלי להתבלבל איריס אמרה לו שלא ושאנחנו פה עם קבוצה גדולה והוא נעלם מיד.
תיכף אחר כך עלה אחד הבחורים לנגן ושאל אם מישהו מכיר שיר של "פוליס". לפני שהספקנו להבין על מה ולמה השאלה, הגיעו שוטרים עם פנס ופתאום כבו כל האורות בפאב. וגם ברחוב…
הסתכלנו החוצה וראינו שהחנויות כבר סגורות והרחוב חשוך.
מיהרנו לשלם למלצר המגודל שנראה כמו מאל קעידה ויצאנו חזרה "הביתה" בחושך. לא כיף. ..
אבל מה שכיף זו הידיעה שיש לנו עוד כמה ימים כאלה. "אראביקה" והשירים יחכו לנו בדיוק כאן גם מחר בערב. לילה נהדר!
