הבאק ווטרס של קרלה
אפילו לי נגמרו המילים ביום הזה…
תעלות המים של קרלה, עם הירוק של המים ומליון גוונים של הצמחיה. זה מרגיש כמו חזרה לגן עדן. המון "אדמים" ו"חוות" מסתובבים במחלצות צבעוניים, חיים מעמל כפיהם ובזרימה מוחלטת עם המים שמספקים להם חיים. ואני חושבת – כמה אנרגיה אנחנו מבזבזים על צבירת רכוש, כסף, עוד בגדים… בזמן שכל מה שצריך כדי להעלות חיוך על הפנים של החבר'ה פה, זו בקתה עם גג מקש ונהר שאפשר לכבס בו…
השכמה מוקדמת היום. סוניה וריף רף ארגנו לנו טיול לבק ווטרס של קרלה, רשת של תעלות ואגמים קסומים שמאפיינת את האזור. שיט בסירות קטנות ובסירות גדולות. עצירה לצורך שיטוט בכפר וארוחת צהריים קצת הזויה. בסך הכל סיור תיירותי לאיזור מדהים.
אתמול נרדמנו מאוחר מאד אז היה קשה לקום בבוקר. כולנו היינו טרוטות עיניים וגרמפיות. אכלנו ארוחת בוקר מאד קונטיננטלית. המלון שלנו מקסים אבל ארוחת הבוקר בסיסית ו"מערבית". טוסט חמאה ריבה חביתה ובננות ואפילו יוגורט אם מבקשות. קפה תה ומיץ אננס. סביר בהחלט אבל לא ממש מרנין את הלב…
ההסעה חיכתה לנו למטה עד שסיימנו. טמפו טרוולר. ממש כמו של שרי-דה. אבל איזה הבדל… כסאות אמנם נוחים יותר אבל רבים יותר. המזגן הוא רק הצעה אבל לא עובד. החלונות פתוחים והאוויר חם… והנהג… רק נוהג. איפה שרי-דה שדאג שנסגור חלונות שלא ייכנס לנו הפולושן, שדיבר אנגלית וחלק איתנו ידע וסיפורים מהווי משפחתו ומחייו. זהו. נגמר. רק חבורת תיירים עייפים עם תקווה ליום של כיף בתעלות.
נרדמנו בנסיעה של כשעה בטלטולי האוטובוס שחצה את קוצ'י לכיוון אלפי.
לפתע עצר במעין קיוסק או "דאבה" כמו שקוראים לזה כאן. חיכו כאן עוד תיירים שנרשמו לסיור "שלנו" והודי זקן ושדוף עד מאד עם לונגי לבן מקופל בתנוחת הטיטול האהובה כאן, הציג את עצמו בתור המדריך. הוא הסביר על סדר היום והוליך אותנו אל ה"מעגן", שם חיכו לנו סירות קנו מעץ, ועליהן החותרים, המבוגרים ברובם, מחזיקים קנה סוף ארוך וחזק שאתו הם דוחפים את הסירה במורד התעלות – תוקעים אותו באדמת הבוץ הרחוקה ומקרבים את הסירה אליהם על ידי הליכה ודחיפה.
נפרדנו בחיבוק אמיץ והבטחה לשוב ולהפגש (כשאבוא עם קבוצה).
מפגשים כאלה של היום מביאים המון מחשבה על הכוח הנשי ועל כמה אנחנו באמת חזקות….
לילה טוב התעלפתי בשניה..
Go girl power!
