בוקר טוב אהובה מה שלומך?
כבר לפני שבוע נכנס כסליו – חודש הניסים.
אני אוהבת להסתכל על העולם כרצף של ניסים. אני חיה ונושמת ניסים. מחפשת אותם בניסים. תלויים על ענפי העץ, חבויים בפינת הרחוב ואצלי בבית על הדפים ובקצה המקרר…
כזאת אני. מחפשת ניסים סדרתית.
"נס זה למעלה מהטבע, ובשביל זה צריך אמונה" (ר' נחמן מברסלב).
מכיוון שכך, אני "מוכוונת" ניסים. מוצאת אותם בכל מקום ובכל רגע וזה, במטוטא מכם, מאפשר לי ולתודעה שלי לרחף תמידית בהרגשה של "וואו". כן. גם בימים שאנחנו שוהות מתחת לאדמה בבור חשוך ובלתי נודע מתי יבוא אל סופו.
רשימת הניסים של הימים האחרונים, קטנים כגדולים:
- כל החיילים שלי בטוחים! אולי זה קצת אגואיסטי מצידי, אבל בתור אמא לשלושה, התחושה ששלושתם בטוחים ברגע הזה היא נס גדול!
- הלכתי לסופר ענקי ולא מאד מוכר לי עם רשימת המאה ובכל זאת יצאתי תוך שעה קלה עם הכל בפנים. זה נס, לא?
- נס הביטול – אתמול כשהייתי בדרך להרצאה בדרום הדי רחוק (והבטוח… עד כמה שאפשר), באמצע הנסיעה של שעתיים כמעט שחיכתה לי, התגבש לו פקק איום. נאלצתי להתקשר למקום ולהודיע על איחור אפשרי. כך למדתי שאיפשהו בדרך, האינפורמציה לא זרמה והם בכלל לא מצפים לבואי! נס גדול! הסתובבתי רק בקרית גת וחזרתי הביתה! נסעתי רק שעתיים וחצי ולא ארבע או חמש שעות לשווא… התשלום המלא שהובטח לי על הטעות הזאת הוא נס בפני עצמו ומלבד זה היה לי זמן לקניות בנחת (ר' סעיף הקודם).
- נס ההרצאות – הוא נס שעליו אני מדה יומם ולילה. איך הן ממשיכות להגיע וזורמות אלי בכל רגע ורגע, מרגיעות את פרנסתי ולו במקצת. בלעדיהן הייתי היום מובטלת גמורה.
- נס ההצלה הגדול מכולם! – פה אני עוצרת קצת לחשוב כי הנס הגדול מכולם נסתר מעיני ולפתע נגלה שוב במלא עוצמתו! בני שלי, בכורי האהוב והנפלא ניצל בנס עצום מימדים בשבת הנוראה ההיא, בעת ששהה נעול בממ"ד בלי לדעת שבחוץ משתולל השטן. הנס הענק הוא שבני השטן חוסלו בטרם הצליחו להכנס לבתים בקיבוץ מפלסים שבו הוא חי, והוא כאן ואפילו בבית, שזה נס בפני עצמו. נס גדול היה פה!
- איזה נס שנפתח לי מעיין הכתיבה אחרי שהיה חסום במשך ימים לא מועטים. אצלי כתיבה = ריפוי. הנה אני נרפאת. לאיטי. מרגישה כאילו משהו הצליח לדלג על המחסום החונק את הלב והגרון ולצאת החוצה אל אור השמש. נס גדול.
- נס מוזר הוא שהבית שלי נשאר פחות או יותר נקי או מסודר למרות שהעוזר לא הגיע כבר כמה שבועות. והכי גדול שאני לא מותשת מהמאמץ! ממש כאילו לכבודי, המשטחים מתנקים, הכלבה שומרת על הנקיון ומשירה מעט מאד שיער. למרות ואלי דווקא בגלל ששואב האבק לא עובד, השטיחים לא צוברים שערות… במדיח מתמלא בעדינות והכיור ריק. הכביסה במחזורים שלה, זורמת אל ומהמכונה והמייבש, מתקפלת ונעה כמו חיה עצמאית. אני מפקחת על הנעשה או אולי עושה בעצמי? בכוח הנס זה לא מרגיש לי עונש אלא אהבה.
אני מודה על ניסים והנפלאות שמתרחשים בחיי.
בגלוי ובנסתר
על היכולת להודות על הניסים
ולראות אותם בהתהוותם
ואת? איזה ניסים טובים קרו לך בימים האחרונים? זכרי שניתן להסתכל על העולם בשתי דרכים – אחת ששובם דבר איננו נס והשניה שכל דבר הוא. אני בוחרת ללכת בדרך הנס. ואת?
