"כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו"

הרב קרליבך

מאמר תובנות וטיפים מאת קלריסה טייטל

למזלי הרב גדלתי עם הורים שהאמינו בי מאוד. רוב הזמן רק החמיאו לי על היכולות שלי, ורק לפעמים אמא, (הרבה לפעמימים…), הייתה זורק לי הערות פולניות כמו:

"אני בגילך…", "אני במקומך…",

אבל חוצמזה בסך הכל זכורה לי הרבה תמיכה ואהדה על כל מה שהיה בי.

לצערי אני הקטנה ואני הצעירה, לא קלטו דבר מכל זה.

הורי האמינו בי אבל אני לא האמנתי להם.

כל פעם שערכתי התבוננות פנימית בתוך תוכי, לא יכולתי להבין על מה הם מדברים. כל המחמיאים כולם נתפסו בעיניי כשקרנים מדופלמים.

חוסר הערכה העצמית שלקיתי בה לא אפשר לי לקבל את מה שאחרים ראו בי. העניקו לי את מה שהייתי לכאורה צריכה אבל לא יכולתי באמת לקבל את זה ולצמוח משם. לגמרי בגללי.

לימים כאשר התחיל מסעי בעולם המודעות האישית, השתתפתי בקורס אימון משולב NLP. באחד מהשיעורים מצאתי את עצמי בשיאי… כל היום ידעתי מה הולך לקרות בשיעור הבא, הצטיינתי בתהליכים, הצטיינתי בהנחיה, בשיח, בשיתוף הייתי טובה בהכל!

ומשהו בי נחרד… הרי אני לא טובה בכלום… איך זה יכול להיות שכל הטוב הזה קורה לי עכשיו?!?!?

מרוב שלא יכולתי להכיל, התחלתי לבכות. בכי תמרורים של ממש מלווה בקולות התייפחות שלא פסק. אחד המרצים שלי דאז, אריה מליניאק, שמה שהוא ראה שקורה לי לא התיישב לו עם מה שהוא חשב שבהוא מכיר, לקח אותי הצידה לבדוק איך לעזור לי. זה התחיל בשיחה שעצרה לי את הבכי והמשיך בכך שלאורך כל היום הוא הלך אחרי ולחש לי באוזן:

"אל תפחדי מהעוצמות שבך… אל תפחדי מהעוצמות שבך…"

סוף סוף נתתי למבוגר אחד ומיוחד להאמין בי. ואני האמנתי לו.

הסכמתי סוף סוף לוותר על ההלכאות העצמיות ועל חוסר האמונה שבי בעצמי והאמנתי לו. אדם כמוהו הרי אל ישקר לי. אם הוא רואה בי עוצמות אז כנראה שיש בי כאלה. עכשיו רק צריך להפסיק לפחד מהם.

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של אלוהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."

ציטטה זו שמשום מה יוחסה בטעות לנלסון מנדלה ונאמרה בעצם מפיה של מריאן ויליאמסון מתארת בעצם את הכל.

כאשר התוודעתי לציטוט הגאוני הזה, הבנתי שאני לא לבד. הפחד מהאור העצום שבתוכנו הוא אוניברסלי.

היום אני כבר לא מפחדת. ולא רק שאני לא מפחדת מהאור שבי ומהעוצמות שבי, לקחתי על עצמי בין היתר את תפקיד המבוגר המאמין.

אני מאמינה בך. אני מאמינה באור שבך. אני יודעת ובטוחה שיש בך אין סוף נקודות אור מיוחדות שחייבות לצאת לאור.

ועכשיו נבדוק את כל התרחישים האפשריים:

1. את עדיין לא מאמינה בעצמך וגם אין לך שאיפות להאמין
2. את עדיין לא מאמינה בעצמך אבל ממש רוצה ולא יודעת איך לעשות את זה
3. את עדיין לא מאמינה בעצמך אבל מצאת לך "מבוגר" שמאמין בך ואת מאפשרת לו לעזור לך
4. את מאמינה בעצמך אבל לא עושה עם זה כלום
5. את לגמרי מאמינה בעצמך ועושה את מה שנועדת לעשות
6. את לגמרי מאמינה בעצמך ואת פועלת בתור "מבוגר" עם "ילדה" שזקוקה לך

לפני כשבוע נפגשתי לקפה עם מורי ורבי אריה מליניאק. בין היתר הזכרתי לו על היום בו הוא שינה את חיי… על אותו היום שבו הוא הלך מאחורי ולחש לי:

"אל תפחדי מהעוצמות שבך… אל תפחדי מהעוצמות שבך…"

הוא לא כל כך זכר את המקרה ולא כעסתי או נעלבתי… סך הכל אני אחת מאלף מתאמנים שעברו דרכו וגם כי עברו הרבה שנים מאז, מה שחשוב הוא שהתזכורת הזו העלתה לו חיוך על הפנים.

וזה מה שחשוב. הוא עשה מעשה שהאיר אותי, וכעבור שנים ההודיה על כך האירה אותו בחזרה באהבה.

יש לכן מישהו לומר לו תודה על כך שהוא היה שם בשבילכן והאיר לכן את הדרך?

האם יש לכן מבוגר שהאמין בכן ויצר בחייכן מפנה לטובה?

שלחו לו עכשיו הודעת הוקרה על כך.

זה שווה מליונים.

ואם את מצאת את עצמך מזדהה עם סעיף 2 המוזכר לעיל:

את עדיין לא מאמינה בעצמך אבל ממש רוצה ולא יודעת איך לעשות את זה

אשמח להיות ה"מבוגר" שמאמין בך. כי גם אם אנחנו כבר מכירות וגם אם עדיין לו, ברירת המחדל שלי היא:

אני מאמינה בך. אני מאמינה באור שבך. אני יודעת ובטוחה שיש בך אין סוף נקודות אור מיוחדות שחייבות לצאת לאור.

אהבה גדולה

קלריסה