"גם רופא הולך לרופא"

כי גמל אינו רואה את דבשתו

מאמר תובנות וטיפים מאת קלריסה טייטל

אני זוכרת את עצמי מלפני כמה שנים טובות כאשר התחלתי את דרכי בעולם המודעות האישית והלכתי לכל קורס (כמעט) שליבי קרא לי ללכת אליו בל כל קשר ישיר ו/או עקיף ליכולות הכלכליות שלי. בקורסים התוודעתי למורים מהשורה הראשונה. כאלה שלימדו אותי דברים שפתחו לי את התודעה למקומות חדשים שבאמת הצמיחו אותי קדימה לפעמים אפילו בהתקדמות מהירה שהפתיעה אפילו את מוריי.

מה שעוד אפיין אותי באותן ההתחלות, הוא שהייתי אפופה בעננות קלילה אך משמעותית של "אידיאליזציה". כלומר, מכל הכלים כולם ומכל התיאוריות כולן הייתה לי ציפייה שיתגשמו as is  במציאות.

המוח הצמא והמשתנה שלי ציפה שכל מי שלימד אותי יהיה הוא בעצמו התיאוריה. אם קרה מצב שבו מאסטר אחד גילה טיפה של אנושיות, קרסתי.

"איך זה יכול להיות שהם מלמדים משהו בכזו מקצועיות וידע מצד אחד ומצד שני, בחייהם הפרטיים התיאוריות לא מגולמות אחד לאחד באפס תקלות…? חבורה של צבועים…!!!"

ואז גדלתי קמעה, התבגרתי קלות, צברתי ניסיון כזה או אחר משני צידי המתרס, גם כתלמידה נצחית וגם כמורה ומנחה. והבנתי.

גם רופא הולך לרופא

כי

גמל אינו רואה את דבשתו

זה שאני טובה מעולה ומצטיינת בתיאוריות, יודעת ללמד אותן כמו מאסטר מהאגדות, זה עדיין לא אומר שאני יכולה להיות התיאוריה עצמה במיליון אחוזים…

אני בת אדם, מורכבת משכבות שכבות של תוכנות, אמנות וערכים המייצרים את מי שאני ולא תמיד יש לי גישה לכל תוכנה "דפוקה" שמקפידה לייצר לי "פאשלות" במציאות.

יותר מזה… לפעמים אני נרדמת… לא ערה ממש למה שהולך (תכלס… זה מעייףףףףף) ואז קולטת שאני בפלונטר, לא מצליחה לצאת… יותר מדי עמוק במיץ של עצמי מה שמייצר מלא שטחים עיוורים של חוסר יכולת לעזור לעצמי. בקיצור, אני כמו גמל בעל דבשת שמחוץ לטווח ראייתי.

אנקדוטה:

היו היה פעם בחור שנתקל בבעיה גופנית/רפואית לא נעימה. בשיחות עומק שניהלנו, ייעצתי לו (מתוך מעמקי התיאוריות) ללכת לבדוק מה הוא המקור הרגשי להופעתה של הבעיה הגופנית. בגלל קרבתנו, וכללי אתיקה שאני מאמינה בהם, הצעתי לו מגוון רחב של מטפלים אלטרנטיביים שלא כוללים אותי. הוא הבטיח לחשוב על זה. אחרי שבוע בדקתי את סטטוס החשיבה. הוא ענה לי שלא הספיק אבל הבטיח להקדיש לזה זמן השבוע. אחרי חודש… הוא חזר אלי ואמר שהחליט לא ללכת על זה. פתחתי זוג עיניים משתאות כתוהה לפשר ההחלטה… וזו הייתה תשובתו:

"ללכת לקבל עזרה רגשית ממשהו זו תהיה הודאה שאני לא יכול לעזור לעצמי…"

מסקנות:

• העולם הוא לא השתקפות של אידיאלים

• גמל אינו רואה את דבשתו

• אנחנו יכולים להיות מצטיינים בתיאוריות ופחות בלחיות אותן

• האדם החזק הוא זה שמסכים לכל זה והולך לבקש עזרה היכן ומתי שהוא זקוק לה

• גם רופא הולך לרופא.

• אתם נתקלים פתאום בקורס, שיטה, מטפל שמושך את תשומת ליבכם ואין לכם מושג למה אך הקריאה הפנימית היא כמו מגנט רב עוצמה לדבר?
  נא להקשיב!!! נא להקשיב לקול הפנימי וללכת על זה ללא היסוס!!!

סיפור טרי מאתמול:

כבר זמן מה שבאים לי לתודעה אריות לבנים. כל פעם שהם באו אלי הזזתי אותם הצידה כי נוכחותם לא אמרה לי דבר. עד ש… עד שחברה טובה סיפרה לי שהיה לה חלום מוזר:

"אולי את יכולה לפענח לי את החלום?" היא אמרה

"איזה חלום?" שאלתי

"חלמתי כל הלילה על אריות לבנים…"

לא הייתי צריכה יותר מזה כדי להסב את תשומת הלב שלי… ותשומת הלב שלי קלטה במקרה (כמובן שלא במקרה…) פוסט בפייסבוק על אריות לבנים… משם הכל התגלגל לזה שאתמול, ה 21/6/2020, היום הארוך ביותר בשנה, יום שער אנרגטי מטורף, השתתפתי בערב חניכה לאנרגיית האריות הלבנים.

הגוף שלי והנשמה שלי, בעיקר תוך כדי ובעקבות אפקט הקורונה, גילו צימאון אדיר לקבל ריפוי, לקבל אהבה, להתמלא, לדייק, להתחבר לתדר גבוהה…

ואין דבר יותר ממלא מללכת להתמלא אצל קולגה מהממת. כי גם רופא הולך לרופא. וגמל אינו רואה את דבשתו.

הייתה לי חוויה עצמתית מטורפת. תודה תודה תודה לחני יזרעאלי נוי על ערב מדהים. נהנתי להתמסר לקולך ולהנחייה שלך ולקבל דרכך את כל האור שהגיע אלי.

אהבה גדולה,

קלריסה