הבלוג שלנו

יומן מסע אישי "אני אנצח", פרק 12, "טיפול באופטימיות" מאת מיכל ששון
29.09.2020
יומן מסע אישי "אני אנצח", פרק 12, "טיפול באופטימיות" מאת מיכל ששון. "אני אנצח", פרק 12, מאת מיכל ששון. מישוש מקרי בחזה הוליד יומן מסע חושפני המתאר את ההתמודדות האישית עם מחלת הסרטן.

יומן מסע "אני אנצח", פרק 12

מאת מיכל ששון

טיפול באופטימיות

"…את תנצחי. את כבר מנצחת. עם הגישה שלך אין סיכוי שתפסידי. שום סרטן לא יכול להתמודד עם האופטימיות שלך. המחשבות שלך לא ייתנו לו מקום. תמשיכי כך ותרפאי כהרף עין…"

אלה רק רק חלק קטן מהברכות והחיזוקים שאני מקבלת מכם בשבועות האחרונים. זה לא מפתיע אותי. אני יודעת שהחזית שאני מפנה לעולם כרגע היא של מיס אופטימיות. תשובה אופיינית שלי בימים האלה לשאלה "איך את מרגישה?" היא "אני בריאה. רק יש לי סרטן…".

ובאופן מוזר זה גם מה שאני מרגישה.

תפקוד בתוך חוסר וודאות

אני מכנה את השלב שבו אני נמצאת, נטילת תרופה שכמעט ולא מורגשת עלי (טפו טפו טפו חמסה!) בשם "חופשת טיפול". זמן שבו הכל כמעט כרגיל. אני מרגישה טוב ומתפקדת נפלא, אבל העתיד לא ברור לגמרי.

לפחות מבחינת הרפואה:

האם כדור הפלא ממשיך לעבוד? אני לא מרגישה את הגושון בכלל… שימשיך כך.

האם עז הזנב חזרה? יש גרורה/ אין גרורה? ומה המשמעות של התשובה כשתהיה, על ניתוח כן או לא?

ואם יהיה ניתוח (בעוד כ 3-4 חודשים), אז מה יהיה אחרי? האם הכל ייעלם ואני הופכת לנס רפואי? יהיו הקרנות? ומה זה אומר בכלל… וחרב הכימו? תוסר מעלי לגמרי?

שום דבר לא בטוח…

לא פשוט לתפקד חודשים ארוכים במצב של חוסר ודאות. כמעט כמו לחיות בתוך ענן שמערפל את הראיה.

התנינה יוצאת לחקור

מה פשר האופטימיות הזו שמקננת לה בלב?

אני קוראת המון. לא שמתי לב לזה עד שחברתי המורה היפה, שמנסה במקביל אלי לתפקד בתוך חוסר הוודאות שלה, אמרה לי את המשפט הזה. באמת? התפלאתי. את מסוגלת להתרכז בספרים? לא… אני קוראת מידע מבריא :)) ואז קלטתי שזה גם מה שאני עושה. לפחות ב 30% מזמן הערות שלי אני קוראת. דרך הטלפון. בעזרת החבר הכמעט הכי טוב שלי גוגל (הכי טוב זה וייז…). התנינה בערנות שיא בימים האלה. כל מילה, משפט, דרך טיפול או שם של מטפל מקפיצים אותי לגוגל לבדוק את פשר העניין. בו זמנית פתוחות שם לפחות 50 כרטיסיות שמשמשות לי בעצם תוכנית פעולה להבראה.

כן. אני יודעת שאני בריאה! כל הדברים האלו רק ישמרו את הבריאות שלי ויעזרו לסרטן למצוא את דרכו החוצה מתוכי בעדינות…

מה יכול להבריא אותי?

אני קוראת על

יצירת שינוי – באמונות המגבילות, בתזונה

טיפול רגשי ושחרור רגשות מודחקים

הקשבה לאינטואיציה ולגוף

לקיחת אחריות על הבריאות שלי

לחיות בתדר חיובי של הודיה

שיתוף אנשים והסכמה לקבלת עזרה

אז אני מבינה שמשהו בתוכי "בילד אין" כבר נמצא מזמן בתדר של בריאות. האופטימיות מהפיסקה הראשונה היא לא רק מילה. אצלי היא חלק בלתי נפרד מהגופנפש.

  • – היא פרפר שמחפש לפרוח ולהפריח.
  • – היא ידיים שפתוחות לשיתוף, לנתינה ולקבלה. – היא עיוורת לתסריטים שליליים ויודעת להתמקד בחלק הטוב של כל סיפור. גם אם הסיפור מאתגר.
  • – היא מנחה אותי בכל החלטה.
  • – היא מאפשרת לי לקחת אחריות כי לא כולם מחויבים לאופטימיות כמוני.
  • – היא נושבת בכל תא ותא בגופי ויוצרת מחשבה בוראת מציאות בריאה.
    וזה הטיפול שנכון לי.

 

ואם אתקדם עוד קצת בתסריט האופטימי שרקמתי לי, אז אחרי שהכל יהיה מאחורי, אזקק את האופטימיות הזו לגלולה עוצמתית מבריאה לכל אחד ואחת.

לשמור גם לך גלולת אופטימיות?

שלכן באהבה

מיכל