הבלוג שלנו

יומן מסע אישי "אני אנצח", פרק 22, "ריפוי נשמת השמש'" מאת מיכל ששון
17.12.2020
יומן מסע אישי "אני אנצח", פרק 22, "ריפוי נשמת השמש'" מאת מיכל ששון. "אני אנצח", פרק 22, מאת מיכל ששון. מישוש מקרי בחזה הוליד יומן מסע חושפני המתאר את ההתמודדות האישית עם מחלת הסרטן.

יומן מסע "אני אנצח", פרק 22

מאת מיכל ששון

ריפוי נשמת השמש

היא צהובה וגדולה, מרחפת למעלה, מאירה. היא יודעת בדיוק מתי לקום ומתי לנוח. כשמשעמם לה היא מניחה לעננים לכסות אותה. היא מלווה אותי בכל יום מימי חיי, אבל רק עכשיו הבנתי שיש לה נשמה. לתוך הנשמה הגדולה הזו אני מתחברת פעמיים בשבוע דרך ריקוד – והיא מרפאה אותי.

מכל הדברים שבחרתי לעשות כדי להירפא, ריקוד נשמת השמש, או בשמו Surya Soul Dance הוא היחיד שמשלב את תנועת הגוף עם ריפוי הנפש. פעמיים בשבוע אני מגיעה לסטודיו של נועה קדמן או רוקדת איתה בזום. המוסיקה הרכה / מקפיצה / מרגשת נוגעת לי עמוק בלב. אני מניחה בצד את המשקפיים ונותנת לתנועה להוביל אותי בלי לראות. משחררת שליטה, מוותרת על הצורך להבין, לדעת, לראות. עוצמת עיניים ומקשיבה לקול של נועה ולקולה של המוסיקה. הנשמה שלי כבר יודעת מה לעשות. היא מושכת אחריה את הגוף והם רוקדים להם ביחד את ריקוד החיים.

הצ'קרות

עמי המזרח הרחוק ידעו כבר לפני שנים רבות שגוף אינו רק בשר ודם. בתוך גופנו אנרגיה חזקה זורמת ושוטפת ללא הרף, מאפשרת את זרימת החיים מראש ועד כף רגל. היא זורמת בקווי האורך, המרידיאניים של גופנו ומתרכזת בשבעה מרכזי אנרגיה / הצ'קרות שלנו. הבסיס, המין והיצירה, מקלעת השמש, הלב, הגרון, העין השלישית והכתר – לכל אחת מהן איכות, צבע, צליל ותפקיד משלה. צ'קרה פגועה או חסומה = פגיעה גופנית או נפשית או שתיהן. המטרה שלנו – לאזן אותן ובכך לשמור על נפש בריאה בגוף בריא. בסוריה סול מוקדש כל שיעור לאחת הצ'קרות. הצבע, המוסיקה, התנועות, הצלילים – כולם נבחרו בקפדנות להתאים. אני רוקדת בעיניים עצומות, מרגישה את גלי האנרגיה השוטפים אותי בכל גופי, ממקדים את גופי ונשמתי בהחלמה, בריפוי ובבריאות.

פעמיים בשבוע אני עומדת מול ארון הבגדים

מחפשת בגד בצבע מתאים לצבעי הצ'קרה. השבוע רקדנו את מקלעת השמש הצהובה שנמצאת ממש מתחת לסרעפת והתעטפתי לי בצעיף זהוב למתני שהזכיר לי שאני גם שמש וגם אור. יש משהו מרגש בלרקוד יחד עם חבורה, גם אם קטנה, שלובשת צבע זהה. השבוע כולן צהובות. כולן פורחות. הרגשות מתעוררים בזמן שהמוסיקה מפסיקה ללטף ומתחילה לקפץ וגם אחר כך כשהיא חוזרת להיות רגועה בסוף השיעור לקראת שירת המנטרה הרלוונטית.

מנטרה

אחרי שהריקוד הסוער נרגע לעצמו, אנחנו יושבות בעיניים עצומות להקשיב ולשיר מנטרה מיוחדת – בדרך כלל תפילה הודית שחוזרת על עצמה במנגינה מרגשת. העיניים נחות אבל צ'קרת הגרון תמיד עובדת. משמיעה את קולי ובכך ממשיכה לשטוף ולרפא את גופי באנרגיה טהורה של קול.  את המנטרות האלה אני שומרת בספריה מיוחדת בטלפון וממשיכה להקשיב ולשיר אותן במשך היום, במשך השבוע, כדי להעצים את האפקט ואת התהליך וגם… כי אני פשוט אוהבת לשיר אותן.

מה למדתי כאן?

חצי שנה אל תוך המסע המטורף בדרך הסרטן, אני מתבוננת אחורה אל הניסים והנפלאות שקרו לי. שואלת את עצמי, מה הדבר הכי חשוב שלמדתי כאן. ואני בוחנת את הימים שעברו. את הטיפולים שבחרתי, את הריקודים שרקדתי, את היומנים שכתבתי, את השירים שיצרתי…  ואני יודעת שדבר אחד בטוח:

כשאת ממשיכה לחיות את מה שאת אוהבת לעשות את פשוט… ממשיכה לחיות.

ממליצה על זה.

הכל באהבה ענקית

שלכם

מיכל