יומן מסע "אני אנצח", פרק 32

מאת מיכל ששון

השחמט של הסרטן

אני עומדת מוקסמת מול המהלכים המדויקים של אלוהימה שהובילו אותי לשלב הכמעט אחרון במשחק הזה. היא ואני משחקות שחמט כבר שנים. אני ב"שחורים" והיא ב"לבנים". אצלי התנועות קצרות, ספונטניות ותגובתיות. מנסות להגיע למטרה במהירות. התנועות שלה מסוגננות, טקטיות, מתוכננות מראש. היא לא ממהרת. צופה את תגובותיי ויודעת בדיוק מה עומד לקרות בכל שלב. והיא תמיד מנצחת.

וככה זה עבד…

הפותחת – אלוהימה עם גוש בשד

אני – ממשיכה בגילוי הגוש, באבחנה כירורגית, בבדיקות מכל הסוגים. תוך שבועיים ארבע בדיקות + תוצאות + אבחנה סופית. זה זה.

אלוהימה – מחייכת לעצמה על זריזות פעולותיי ומטילה מחסום מעכב בדמות חשש לגרורה בעצם.

כדי לפצות על העיכוב, אלוהימה (בדמות הרופאה) מסדרת לי כדור שפעילותו לא ברורה.

אני – מתעלמת מהכדור וממשיכה לשעוט קדימה בעוד בדיקות, שיחות טלפון, מיילים ולחץ.

אלוהימה – מסתכלת על מהירות הסיבוב שלי ואז, באצבע קטנה עוצרת הכל עם תוצאה של אונקוטייפ גבוה (בדיקה שקובעת למעשה אם אצטרך טיפול כימותרפי).

כדי להוציא אותי עוד קצת משיווי המשקל היא מוציאה את הרופאה שלי לחופשת אבל, כך שהכל שוב מתעכב.

אני – מגיבה בדיוק כצפוי, מסתובבת סביב עצמי בזמזום עצבני ובסוף הולכת לשמוע חוות דעת מרופא אחר.

אלוהימה – הגיע הזמן שלה להעלים את הגוש

אני – מרוב מהירות בקושי שמה לב להעלמות. בפגישה עם הרופא אני כמעט שוכחת את העובדה הזו וכמעט נשלחת לטיפול כימי. ברגע האחרון מתעשתת, מדברת, נבדקת ומקבלת מהרופא פטור מהטיפול המפחיד.

מתברר שהכדור מהמערכה הקודמת הוא כדור קסם שזה תפקידו בשרות אלוהימה – להעלים גידולים!

אלוהימה – ממשיכה להפעיל את קסמיה ולהקטין את הגוש

אני – סופסוף מבינה את התוכנית הגדולה שמאחורי כל הסיפור הזה. נרגעת. לוקחת כדור. חוזרת לחיות.

אלוהימה – ממשיכה בתפקיד

הגוש – נעלם לו

אני – לוחצת את ידה של אלוהימה לכבוד הניצחון שלה שהוא בעצם שלי. ממתינה למערכה הבאה. מקווה שלמדתי משהו מהסיבוב הזה.

אוטוטו הקרנות והאור בקצה המנהרה כבר קרוב.

שנישאר כולנו באור ובשמחה

ולא לשכוח לנשום עמוק ולהאמין שהכל לטובה!

פורים שמח!

שלכם

מיכל

* תודה לקלריסה טייטל על ההשראה לבלוג הזה *