"צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙…"

מאמר השראה, חיזוק והדהוד

מאת קלריסה טייטל

"צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף…"

מילים כדורבנות הלקוחות מתוך פסוק בתחילתה של פרשת שופטים (דברים פרק ט"ז פסוק כ)

מאז ועד עתה, משחר ההיסטוריה ועד היום לאן זה בדיוק לקח אותנו?

אם נתעקש על הסמנטיקה, נתחיל במילה תרדוף… אחרי מי? אחרי מה? למה לרדוף? מה המשמעות של רדיפה עבורנו? ללכת במהירות אחרי משהו שכל הזמן בורח מאתנו?

מה בדיוק הנחת היסוד כאן?

שצדק לא יעשה אלמלא נצא אחריו במרדף? שאנחנו צריכים להיות כל הזמן על המשמר שהצדק, כפי שאנחנו רואים אותו יתקיים ללא עוררין? שברירת המחדל של ההתנהגות האנושית היא חוסר צדק בכל רובד חברתי, מבני, משפטי, אכיפתי?

מילא זה… שזה שייך לטעמי לדיון בפני עצמו שיכול לקחת אותנו סחור סחור במעגלים פילוסופיים שאין להם לא התחלה ולא סוף.

ומה נגיד על צדק…?

לפני הכל חשוב לי לעשות הבחנה בין הזוויות שונות של הצדק. בצדק הקשור ליצירת חוקים ולאכיפתם אין לי עניין לגעת כרגע כי לא לשם כך התכנסנו היום. יש לי מעט מאוד ידע במערכת המשפט ו/או מערכת האכיפה.

אני יכולה שלא להסכים עם חלק מהחוקים, אני יכולה להעביר ביקורת נוקבת על דרכי האכיפה חסרות הצדק אבל שוב, זה שייך לגמרי לדיון אחר.

בואו נדבר רגע על צדק. על צדק צדק תרדוף לא במדינה לא בחוקיה אלא במערכות יחסים.

יש לנו כמויות מערכות יחסים יותר משנוכל לזכור…

עם אמא עם אבא ועם שניהם ביחד, עם בן/בת הזוג, עם הילד הראשון, השני והשלישי וכן ירבו, עם השכנים, עם הקולגה, עם הבוס, עם העובדים, עם הקופאית בסופר, עם רופא המשפחה, עם עורך הדין, עם הנהג שחותך אותנו בפראות בכביש המהיר, עם החתול ועם הכלב. יש לנו מערכת יחסים עם עצמנו.

ומה המכנה המשותף? שבכל אירוע, בכל "תקרית" בכל ויכוח חשוב או זניח, הנטייה ההישרדותית הקדמונית, התגובה המידית, האינסטינקטיבית היא לצאת למלחמה על הצדק.

אבל, האם יש דבר כזה צדק?

בואו נתחיל מזה שראייה של הצדק מעל לכל זה להעמיד עקרונות מעל לבני אדם.

הרי הצדק אינו אלא השלכה של העולם הפנימי שלנו לתוך אוסף העובדות המתקיימות מחוצה לנו. אנחנו מעניקים לאוסף העובדות המתרחשות בעולם החיצוני מעמד של אמת מוחלטת על ידי הוספת פרשנויות אנוכיות סובייקטיביות הנובעות מהגנטיקה שלנו, מהחינוך שקיבלנו, מהרמה ההיסטורית של הנשמה שלנו ומרמת הבסיס של האישיות שנבנתה עם השנים. מה שהופך אותנו לצודקים. תמיד!

העניין הוא שכמו שאני צודקת כולם צודקים מהמקום בו הם נמצאים…

לכן, המסקנה הלוגית המתבקשת היא שאין דבר כזה צדק מוחלט…

הצדק המוחלט הוא מעלה אובייקטיבית הקשורה ליכולת הבחנה מוחלטת בין טוב לרע, שבגלל מבנה המוח האנושי, המורכב מתוכנות מולדות ונרכשות לפיענוח המידע האינסופי שנמצא בעולם החיצוני לנו, לבני האדם אין את היכולת הזו!!! הצדק שאנחנו רודפים השכם וערב הוא אישי ומצומצם, קשור לנטיות לבנו, לאופן שבו גידלו אותנו ולמצב הרוח שקמנו איתו בבוקר.

מתחילים להבין את הלופ שאנחנו נמצאים בו ונמשיך להימצא בו כל עוד נמשיך צדק צדק לרדוף???

הטעות האנושית הפטאלית נובעת מהיומרה קיצונית של בעלות על אמת וכפייתה על האחר.

הצורך שלנו לא רק להיות צודקים אלא להוכיח את זה ולרדוף אחרי הקיום של אותו הצדק מוציא מאתנו אינסטינקטים חייתיים ומביא אותנו שוב ושוב למלחמות התשה עם הסובבים אותנו, ובמערכות שכאלה, לצערנו, אין מנצחים שם, רק אנשים מובסים, נפגעי אגו עם מתנשאים עם אגו מנופח.

ביטא זאת יפה מאוד יהודה עמיחי באחד משיריו:

"מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם פְּרָחִים בָּאָבִיב

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה…"

הצעה על סף הקלישאה

הייתי רוצה להציע הצעה שאינה חדשה, אולי היא על סף הקלישאה. אולי זה ישמע נדוש ואולי קשה מאוד לביצוע בשעה שכבר הרחקנו לכת בתוך הרמת המהלומות בשם רדיפה אחרי הצדק.

יחד עם זאת, אני יודעת מניסיון אישי שזה לגמרי אפשרי.

כל מה שצריך זה טיפה של רצון טוב והכרה. רצון טוב ושליטה. רצון טוב ובחירה מודעת למרות ואף על פי הנסיבות.

ההצעה היא:

אל תהיה צודק. היה חכם.

אין צורך באמת לעלות לקומה האלף או להמריא על כנף ציפור ולהביט למטה על המתרחש בשדות האינסופיים של חילוקי הדעות בשביל להודות ולהכיר בזה שלכל סיפור יש שלושה צדדים.

הצד האחד הצד השני והאמת. (שוב, אמת=אוסף של עובדות ניתנות למדדיה שאין עליהן עוררין)

כל צד בטוח שהגרסה שלו לאמת היא הנכונה והצודקת.

המשמעות של להיות חכם היא מקום לחמלה ולאהבה. המשמעות היא לנסות להבין שכולם פועלים בעד עצמם ובעד מה שהם מאמינים שנכון עבורם. בדיוק כמונו.

אז רגע לפני שאנחנו נגררים לתוך מעגל של גירוי תגובה, גירוי תגובה, גירוי תגובה הנשלטים על ידי כעס ורדיפה אחרי הצדק הסובייקטיבי, כדאי רגע לעצור, לספור עד עשר ולשאול את עצמו רצף של  שאלות שערכן לא יסולא בפז:

• מה המטרה שלי?
• מה אני רוצה להשיג?
• האם התגובות שלי משרתות את המטרה שלי?
• האם המחיר של התגובות האינסטינקטיביות שלי שוות את הרדיפה אחרי הצדק?
• מה ארוויח מלהיות חכם?
• על מה אני חייב להיות מוכן לוותר?

פעולות מחושבות, מרוחקות כמה שניתן מעולם הרגש האישי, שלוקחות בחשבון את המטרה ואת התוצאות האפשריות היא היא המשמעות של להיות חכם.

במבט חטוף על כל מערכות היחסים שלנו, במיקרו ובמאקרו, אחד על אחד או בתוך קבוצות השייכות שלנו,

מה נרצה לייצר?

שלכם באהבה

קלריסה