איך שינוי קטן בהרגלים
יכול להביא לשינוי של ממש בחיים
מאמר השראה מאת קלריסה טייטל
על פי סדר היום הקבוע שלי, השעון המעורר מעיר אותי בשעה שש וחצי, אלא אם כן גלי החום או תופעות גיל המעבר האחרות העירו אותי לפני השעון. אחרי דיונים אין סופיים וסקירה שבעל פה על מה שצפוי לי היום, אני מחליטה לקום, להתארגן, להכין קפה, לצאת עם שתי הכלבות המהממות שלי לטיול קצר ומתנצל של בוקר, לחזור, לשתות את הקפה שהתקרר בינתיים, לקחת את כל הכדורים הקבועים כולל ויטמינים ותוספי מזון, להכין שייק פרות על פי כללי התזונה החדשים ולהתחיל את היום.
שיגרה זה טוב או רע?
כל זה טוב, עד שזה מפסיק להיות טוב. חזרתיות על שגרת יום נתפסת אצלי אחרי זמן ממש קצר כתקליט שחוק. המחט קופצת על עיגול הויניל השחור ומשמיעה שוב ושוב ושוב את אותו מקטע בשיר.
ברגעים שכאלה בהם אני כבר לא יכולה לעשות שוב את אותו הדבר, משהו בתוכי שואל:
"נו, מה עכשיו? מה הוא הדבר שכאשר תעשי אותו, תרגישי יותר טוב?"
ואני מחכה בסבלנות לתשובה שתגיע לא משנה לי בדיוק מהיכן.
ובמשך זמן מה המוח שלי מתחיל להגיש לי חלקי רעיונות חלקי פתרונות עד אשר משהו מזה נהיה שלם לי ומתאים לכל התנאים הסביבתיים.
"מה דעתך שבמקום ללכת לטיול קצר בשכונה, תכנסי לרכב ותקחי את הכלבות שלך ליער? הרי היער קרוב… את תוכלי לשחרר אותן שם, תוכלי לקחת איתך את הקפה ולשתות אותו חם, בעודך יושבת לך על סלע ונרגעת עם כל הירוק שמסביבך…"
וכך מצאתי את עצמי יוצאת מהשגרה בדרך העונה על כל מה שעושה לי טוב.
בשבוע שעבר חיכה לי מרבד של סתווניות ירושלים סגלגלות (כן… ככה קוראים לפרח. פתאום הבגרות בביולוגיה שעשיתי לפני מליון שנה קיבלה משמעות חדשה). הפרח העדין בצבץ לו מתוך האדמה הקשה של היער כמו מברך את הגעתי.
ומה חיכה לי שבוע אחרי?
היום הגעתי ליער שוב ואחרי שסיימתי את הקפה שלי, נזכרתי בפרחים הסגולים שכל כך הטיבו עמי בפעם הקודמת. קמתי ממקום מושבי והלכתי לשוטט על מנת למצאם. אך באופן מפתיע, הם לא נראו בשום מקום… מצאתי פתאום זבל מפוזר שוכב שם כעדות מצערת על ביקור במקום של כאלה שלא איכפת להם.
פעם אחת ראיתי פרחים ופעם שנייה ראיתי לכלוך.
שאריות הבילוי הזרוקות בכל עבר העלו בי מחשבות של בקורת על האנשים שלא יודעים להתנהג על האחראים על היער שלא מספקים פחים או שלא באים לנקות… וככל שהתרבו אצלי המחשבות הללו חשתי כיצד מצב הרוח שלי משתנה לרעה.
המשכתי ללכת בשבילים הלא מסומנים אחוזת תקווה… אך שום פרח סגול לא נראה. רק לכלוך ועזובה.
ואז עצרתי לרגע.
רק מתוך המקום הזה שלא בא לי להרגיש רע היום. בא לי להרגיש טוב ואפילו טוב מאוד.
אז מה עושים?
קודם כל שחררתי את ההתעקשות שלי למצוא פרחים סגולים. וכשזה ירד לי מהראש ביקשתי לראות יופי. הרי חייב להיות כאן יופי. ואחרי שניות ספורות העין שלי קלטה מראות מרהיבים בשני מישורי קיום. בהתבוננות הרחבה ראיתי יער גדול מלא עצים, מקושט בסלעים מפולס בשבילי רכיבה על אופנים… ובירידה לפרטים ראיתי מרבדים של עלים ירוקים קטנים בגוון בוהק, מגוון אין סופי של אצטרובלים, עדויות לנוכחות של בעלי חיים שונים… ואז גם התחלתי לשמוע. שמעתי את ציוץ הציפורים ואת תנועת העלים על העצים.
הלב שלי התרחב באחת. קלטתי כיצד החיוך מתפשט על פני,
קלטתי את הקלילות שבה צעדתי חזרה לרכב,
קלטתי את השינוי שחל בי.
ואז בעודי צועדת בשמחה ובקלילות, פרח סגול קטן ועדין, סתוונית ירושלים אחת קראה לי מגובה האדמה וברכה אותי לשלום.
זה היה סיפור של בוקר לא יותר…ובכל זאת מה היה לנו כאן?
במאה אחוז של הזמן ובמאה אחוז של מה שסובב אותנו בחיים יש הכל מהכל. אפילו אם נדקדק נגלה שיש לנו 50% סיבות להרגיש רע ו- 50% סיבות להרגיש טוב.
ההרגשה שלנו נובעת מהבחירה שלנו על מה אנחנו מתמקדות בבוקרו של יום.
נתמקד ברע נרגיש רע
נתמקד בטוב נרגיש טוב…
אז מה עושים?
- שאלי את עצמך איך את רוצה להרגיש.
גם לרצות להרגיש רע זה בסדר. אין שום עניין בלהרגיש טוב כל הזמן. - תשאלי את עצמך אם המחשבות שרצות לך בראש משרתות את הרגש שבחרת.
- במידה וכן, מצוין. המשיכי הלאה ליום מדויק.
- במידה ולא שאלי את עצמך על מה עלייך לחשוב עכשיו או במה עליך להתרכז על מנת להרגיש כפי שבחרת.
- במידה ואת מתקשה, בקשי עזרה. או מחברה טלפונית שתעזור לך לשנות נקודת מבט, או פשוט זרקי שאלה/בקשה באוויר. (תאמיני לי לא משנה עד כמה את מאמינה שיש מי ששומע… זה פשוט עובד.)
- בלי קשר ועם קשר, מצאי משהו קטן אפילו קטן מאוד שישנה את שגרת יומך. (אפילו לכוון את השעון לחמש דקות קודם נחשב לשינוי, גם שינוי של סדר הפעולות בבוקר נחשב לשינוי.)
- שחררי את ההיאחזות במשהו שלא מגיע בקלות…
מאחלת לך יום מדויק, יום שבו המחשבות שלך משרתות את מה שבחרת להרגיש, מאחלת לך לבחור הכי נכון לך בכל רגע נתון
אהבה גדולה, קלריסה
אז במה את בוחרת להתמקד היום?
ברע או בטוב?
