עד כמה פשוט להיות את?
חזרנו זה מכבר מסדנה בצ'כיה.
בחרנו לקרוא לסדנה "פשוט להיות את" מסיבה ראשית אחת. מה שלא ידענו מראש זה לאן השם של הסדנה יוביל אותנו ומה יקרה עם זה באמת.
הגיע הזמן לחשוף בפניכן את שיטת העבודה שלנו. מוזרה ככל שתהיה, לנו טוב עם זה. וגם… עם כל הצניעות, המשובים של המשתתפות והתוצאות רק מצביעים על כך שדרכנו דווקא בסדר גמור.
זה מתחיל מזה שעולה לו רעיון. בשלב הראשון מספיק לנו בהחלט אם הרעיון גורם לנו להדלקות ולהתעוררות התשוקה והמבערים. ברגע שיש את זה, אנחנו מתגייסות בקלות לשרשרת ארוכה של פעולות.
פעולה ראשונה: הפעלת הראדרים. הגברת הערנות לכל מידע ולכל דבר שיכול לקחת אותנו צעד אחד קדימה להגשמה.
ואז המידע הרלווטי זורם אלינו באופן קוסמי יחד עם הקשרים המתאימים להוצאה לפועל של הרעיון.
כך קרה עם הריטריטים שלנו…
מהראשון ועד האחרון.
נולד ריטריט. נמצא המקום. ועכשיו מה השלב הבא?
פעולה שניה: למצוא לו שם. שם שסביבו יבנו התכנים. שם שיצמיח את האווירה ואת הלך הרוח.
כמה חודשים לפני, נסעתי למלון המיועד לריטריט בצ'כיה כדי לבדוק אותו. לצד המיוחדות הבלתי נתפסת של מלון בתוך יער קסום, בלטה בו עד מאוד הפשטות… פשטות ללא פאר. חדרים פשוטים שיש בהם הכל. חדרי הרצאות פשוטים שיש בהם הכל. מבנה באדריכלות פשוטה חסרת יהירות. ארוחת בוקר פשוטה שיש בה הכל
החוויה שלי שם הולידה, אחרי סיעור מוחות, את השם של הסדנה:
"פשוט להיות את"
כשהגיע הזמן, מיכל ואני ישבנו ליצוק תוכן לתוך לוח הזמנים. תוכן שקשור כולו לחקירה ולגילוי של מי אני ועד כמה באמת פשוט להיות אני… תהליכים ישירים, תהליכים עוקפי מוח, תהליכים מגוונים המשלבים את כל הטכניקות האפשריות. בדיוק כמו שאנחנו אוהבות.
ובתוך ההנחיה שלנו והיותנו אנו שמענו את המשתתפות לוחשות מדי פעם:
"איזה כיף לך שאת כל כך משוחררת… הלוואי עלי…"
עבדנו וחקרנו, העמקנו ועבדנו עוד קצת ועדיין נותרה השאלה עד כמה באמת קל לנו להיות פשוט אנחנו?
לאור התגובה הזו, כנראה שלא כל כך…
רובנו לא נותנות לעצמנו להיות פשוט אנחנו. ההגבלים והחינוך עליהם גדלנו, ההרגלים הישנים שעדיין ממשיכים לנהל אותנו וניסיון החיים שלנו, לעיתים לוקחים את ה"אני" הטהור והמיוחד וקוברים אותו תחת הר של אדמה.
וכשמגיע הרגע שבו אנחנו רוצות לשמוח בכל הכח, לצחוק צחוק משוחרר, לרקוד כאילו שאף אחד לא רואה, לשתף בתחושות הכי פנימיות שלנו, יורד לו מחסום שדוחס את הכל חזרה פנימה.
אנחנו מוצאות את עצמנו חושבות יותר על מה תגיד הסביבה אם וכאשר אשתחרר ואהיה אני מאשר על הרצון שלנו והצורך שלנו לפרוק…
אז איך זה שאני כל כך משוחררת היום?
לא נולדתי ככה… נהפוך הוא.
בחיים שהיו לי לפני, הסמקתי כשפנו אלי, וכאשר העזתי לומר את מה שרציתי הדיבור שלי היה מקוטע ומתנצל.
בגיל 33 הבנתי שמספיק לי. מספיק לי לקבור את עצמי מתחת להריסות ולאדמה קשה.
אני רוצה להיות אני. בכל ההיבטים שלי.
הלכתי על זה בכל הכח.
הלכתי לכל קורס אפשרי שיוציא אותי לאור.
יוגה צחוק, ריקודי בטן, NLP, אימון אישי, מדיטציות, דמיון מודרך…
למדתי למדתי למדתי ולמדתי. והלכתי גם למפגשים אישיים כדי להגיע למקומות יותר ויותר עמוקים שיאפשרו לי לשחרר חסימות ומגבלות.
הריטריט המיוחד הזה "פשוט להיות את" שיקף לי עד כמה אני אני. ולא רק זה. באמצעותו גיליתי שאני בשלב הכי משוחרר בחיי.
וככל שאני יותר משוחררת ככה יותר טוב לי. ככל שאני אני, יותר שלם לי. יותר ויותר שמח לי וזה מקרין לי על כל תחומי החיים.
אז מה אאחל לך ברוח הזו…?
שתמצאי בקלות את הדרך למי שאת באמת, שתגלי מה באת לעשות כאן, שתתני לעולם את עצמך במלוא עוצמתך ושהלב שלך יהיה שמח ומלא אור!!!
חג חנוכה שמח ומלא אור,
עשור חדש ופורץ דרך,
שנה אזרחית נפלאה ומלאת שמחה,
אהבה גדולה,
קלריסה
