דברים נפלאים שניתן לעשות

גם מתוך אובדן עצום ועצב

מאמר השראה מאת קלריסה טייטל

ב-8 בפברואר 2020, יצאנו למסע האחרון לפני סגירת השמים בעקבות אפקט הקורונה.

בפגישת הקבוצה שנערכה לקראת היציאה למסע, הגיעו הפנים היפות של הנשים שמאחורי טפסי ההרשמה והשיחות הטלפוניות. את רובן הכרנו ואת מיעוטן, לא.

אחת המתנות הנפלאות במשפחת אדמה רוח אישה ההולכת וגדלה, זה ההון האנושי. מוכרות או חדשות, אין זה משנה כלל וכלל, עבורנו זו זכייה בטוחה.

כולן מדהימות ולכל אחת ואחת סיפור חיים מרתק וייחודי.

הפעם, אספר על אחת ויחידה, נחמה קניג שמה.

בפגישת הקבוצה היא סיפרה כי היא מגיעה לסגור מעגל. היא כבר הייתה בהודו פעם אחת וכשהיא חזרה ממנה, נתגלתה אצלה מחלת הסרטן. למסע הזה איתנו היא בחרה לצאת כמסע ניצחון, מסע החלמה. שוב הודו, והפעם אחרי סיום הטיפולים הכימותרפיים, אחרי קבלת אישור מהרופא ואחרי החלטה של בחירה בחיים.

"אני באתי לעבור מסע אישי בתוך הקבוצה. באתי לסגור מעגל. מעבר לזה אין לי ציפיות. אם ארוויח גם חברותא טובה וחוויות חברתיות על הדרך, זה יהיה ערך נוסף עבורי."

כך אמרה נחמה בחינניות.

לקח לה בדיוק חמש דקות להפוך למסמר המסיבה, להצחיק את כולנו בבדיחות שנונות ובסיפורים קולחים תוך כדי שהיא מסתירה לא מסתירה את כאבי הגב שלה.

משהו בתוכה ידע שאלו כאבי גב מוכרים מפעם והם לא מבשרי טובות, אך היא לא נתנה לזה ממש להפריע לה עד שהסתיים המסע ב-20 לפברואר וחזרנו ארצה. לבדיקות הביקורת שהיו מתוכננות לכמה חודשים קדימה, כבר אי אפשר היה לחכות. לאור התסמינים, הולכים להיבדק במיידי.

הבשורות הקשות

הסרטן חזר. אלים יותר ונחוש יותר עד כי היא לא יכלה לו עוד וחודשיים וחצי אחרי חזרתנו מהמסע לארץ, נחמה קניג הלכה לעולמה.

אבדן קשה, כאב עמוק, ומה שעוד הסתבר שהם, הכאב והאבדן היו מנת חלקם של רבים מאוד. כל אלו שנחמה נגעה בהם בדרכה.

ומה נפלא בכל זה תשאלו…?

לצד הכאב והאבדן, המשפחה היקרה של נחמה, בעלה, שתי בנותיה ובנה על משפחותיהם, יזמו אירוע מרגש עד דמעות, מרגש ומעצים כאחד.

עוד בשבעה כאשר הלכנו לנחם, עלה השיח על ארון הבגדים של נחמה. הם לא רצו לחשוב בכלל מה יקרה בסיום השבעה כאשר הם יצטרכו להתמודד אל מול בגדיה הלכאורה אין סופיים…

מסתבר שנחמה הייתה סוג של "פשניסטה". לא רק חובבת בגדים מושבעת אלא גם הקפידה לרכוש בחניות מעצבים נחשבות ולא חסכה על עצמה בכלל.

מה קורה כשמחברים אחד ועוד אחד?

דמותה של נחמה כאחת שתמכה בעידוד נערות ללימודי מדעים, לצד היותה "פשניסטה" שהשאירה אחריה ארון בגדים מרשים במיוחד, הוליד רעיון מבריק.

בני המשפחה שחששו להתמודד עם ארון הבגדים, יזמו יום מכירה של הבגדים המדהימים של נחמה כאשר כל ההכנסות קודש לפרויקט "בנות למדע".

מה עושים עם הזמנה לאירוע שכזה?

כאשר קיבלתי את ההזמנה ליום המכירה לא היססתי לרגע. מיד אמרתי כן. אני מגיעה. לא חשבתי בכלל על האפשרות שהבגדים לא יתאימו לי כי אנחנו לא אותה המידה… זה לא היה רלוונטי.

ברגע הראשון כאשר פתחנו את הדלת וראינו את הסטנדים עם הבגדים שלה, שאת חלקם הכרנו מהמסע להודו, צמרמורות התפשטו בגופנו.

זה מטורף… איך בכלל נצליח לגעת בבגד ועוד יותר מזה, איך בכלל נביא את עצמנו למדוד… הרי זה של נחמה שאיננה עוד…

לקח לנו בדיוק חמש דקות להחליף מחשבה במחשבה…

החיוך האנרגטי של נחמה שריחף מעל האירוע הורגש בכל בגד ובגד. ומיד אמרנו לעצמנו שעל כל בגד שנקנה ויילקח מכאן ומאוחר יותר יילבש על אישה אחרת, זה כאילו לקחת את המורשת של נחמה ולהפיץ אותה לכל עבר…

מה גם שהכסף שיינתן עבור הבגדים הולך למטרה נעלה בדיוק כמו שהיא הייתה רוצה.

היה בוקר של חגיגה נפלאה. חברות ומכרות, בנות משפחה ושכנות באו בהמוניהן…

נשים בכל מידה ובכל גובה ובכל זאת כולן מצאו משהו לקנות.

"איך זה יכול להיות שזה עולה עלי?"

"איך זה יכול להיות שזה מתאים לי?… הרי אנחנו לא אותה המידה ולא אותו מבנה גוף…"

כולנו אמרנו את אותם המשפטים ובתוך זה מדדנו, התלהבנו, צחקנו, התרגשנו, קנינו ותרמנו.

אני מורידה את הכובע בפני בני משפחת קניג האמיצה שהרימה את הפרויקט ואפשרה לנו להיות חלק מהמורשת של האישה הנפלאה שזכינו להכיר ושאיננה עוד איתנו.

דברים נפלאים שאפשר לעשות גם מתוך אבדן וכאב

אהבה גדולה,

קלריסה