יום הכיפורים כהזדמנות מצוינת לסלוח

בשבילנו ולא בשביל אף אחד אחר…

מאמר השראה מאת קלריסה טייטל

כמה פעמים יצא לנו לכעוס על מישהו כאשר אנחנו יודעות בוודאות שהצדק עמנו? וגם אם היינו עומדות עכשיו למשפט מול השופט העליון, החכם באדם, שלמה המלך הוא היה פוסק לטובתנו בקלות ואומר:

"אה, זה קל, ברור שאת צודקת, הנאשם יקום על רגליו, ויקשיב להקראת גזר הדין שהוא: 100 מלקות וקנס על סך כל הונו שבעולם"

ומיד מדלג למשפט הבא…

אבל אחרי שירדנו מעץ הדמיונות וחווינו על בשרנו שגלגלי הצדק אינם עובדים כמו שהיינו מצפות מהם, אנחנו עלולות למצוא את עצמנו גוררות כעס עתיק יומין כלפי אדם או סיטואציה.

לפעמים המקרה עד כדי כך ישן נושן שהאדם ו/או האנשים המעורבים אינם זוכרים דבר וחצי דבר ממה שהפך למקרה המנקר כדרך קבע בראשנו וברגשותינו.

בלי שנשים לב אנחנו הופכות לשק האוגר רגשות שליליים כאשר ברוב המקרים הצד השני עבר הלאה.

כעס, טינה, תסכול, חוסר אונים ועוד רגשות מהצד השלילי של הסקאלה, לא עושים לנו טוב בלשון המעטה.

רגע… לטובת הרגעת הרוחות, אלו רגשות מצוינים שעושים לנו שרות טוב עד שלב מסוים. כל עוד אנחנו יודעות איך לעשות בהם שימוש מבוקר ולכעוס ממוקד למטרה מסוימת, זה נפלא… הבעיה מתחילה כאשר הרגשות הללו נאגרים, לא מטופלים ולא מנוקים מהמערכת ואז הם מתחילים להשתלט על כל חלקה טובה.

אנחנו בוחרות להחזיק ב"סיפור המעשה" ומקרינות לעצמנו בראש את הסרט שוב ושוב ושוב, מאפשרות לעצמנו להרעיל את עצמנו ברגשות שליליים שיצאו מכלל שליטה ובמקביל מצפות שהאדם המעורב ייענש על מעשיו או שיבוא לזחול על ארבע בבקשת סליחה מתחננת.

זה כמו לקחת גלולה של רעל ולצפות שהאדם השני ימות.

אין לי טענות. אם זה עושה לכם טוב, אני איתכן…

אבל…

בעידן של היום בו יש מודעות הולכת וגוברת בקשר גוף נפש, בו כבר נאספו אין ספור הוכחות על כך שרגשות שליליים לא משוחררים המצטברים לאורך זמן במערכת שלנו גורמים בוודאות למחלות שונות, חייב להיות לנו אינטרס להשתחרר מכל זה… רק כמובן אם אנחנו רוצים לחיות ברווחה רגשית ובריאות גופנית.

אז מה אני מציעה?

לסלוח… כמובן…

נכון, זה לא תמיד קל, בעיקר אם נעשתה פגיעה שנחשבת בעינינו כעמוקה ורצינית. כדי להקל על המצב יש להתחיל מהצבת הנחת עבודה חדשה על השולחן. הנחת עבודה שעושה סדר ראשוני בכל המצב:

הסליחה היא עבורי ועבורי בלבד. עבור הרווחה שלי. והיא אינה קשורה בעליל לאדם הפוגע. כדאי לי בשבילי ובשביל הבריאות שלי לסלוח. לא כדאי לי להמשיך להרעיל את עצמי ברגשות שליליים. אני במרכז. אני החשובה כאן. כל עוד אשים את כל המשקל על האדם הפוגע, כל האנרגיה שלי תהיה אצלו. וזה מה שלא מגיע לו… הוא פגע כבר פעם אחת ובכך שאני ממשיכה להחזיק את המקרה בראש שלי ובכל הגופים שלי אני בעצם מאפשר לו להמשיך ולפגוע בי ללא הרף.

מה שהכי מעניין אותי בשלב זה הוא כמה מבין הקוראות עדיין איתי… כמה מכן מוכנות ובשלות עכשיו להעביר את הפוקוס אליכן ולטפל בשחרור הכעסים מהמערכת האישית במיידי? כמה מכן ממש מבינות לעומק את הכדאיות של הרעיון?

ומצד שני מעניין לא פחות כמה מכן מתעקשות להמשיך לכעוס? כי לא מגיע לו/לה שיסלחו לו/לה?

כל אלו שבחרו להמשיך להחזיק בכעס מכל סיבה שהיא, אני מברכת את הבחירה כל עוד יש מודעות מלאה לגבי ההשלכות שלה…

ולגבי כל אלו שבחרו לשחרר עכשיו מגיעה השאלה הגדולה:

איך לעזאזל עושים את זה?!?!?!?!?!

מיד אציע כמה פטנטים קטנטנים שיכולים לעזור בתהליך לא פשוט זה. אם זה ילך לכן בקלות, זה סימן שאתן בשלות מוכנות ומזומנות לפעול לטובתכן. אם אחד מהשלבים או כולם יעוררו בכן התנגדות או יציפו קונפליקטים חדשים אך עדיין יישאר הרצון העז לטפל בזה, אני מציעה בשלב הזה לפנות לעזרה מקצועית.

כאחת שסלחה… זה שווה כל רגע…

לפניכן כמה הנחות יסוד שיכולות לעזור בתהליך הסליחה. כל מה שצריך לעשות זה לאמץ את המשפטים הללו ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהמערכת גם אם בהתחלה זה יוצר בלבול או אפילו אם זה משנה את סיפור המקרה שממנו צמח כל הכעס.

הנחות יסוד משחררות כעסים:

1. אדם עושה את הכי טוב שהוא יכול בכל רגע נתון
2. אדם אינו פעול נגדנו. בראש ובראשונה הוא פעול למענו
3. בכל דבר שקורה לי יש משהו טוב
4. האחריות על הרגשות שלי היא שלי ושלי בלבד
5. הסליחה היא בשבילי
6. התגובה שלי בהתאם למערכת ההפעלה האישית שלי ולא למציאות עצמה
7. תוצאות נוצרות מתוך כוונה מוגדרת מראש
8. עדיף וכדאי לשנות את תפישת המציאות מאשר את המציאות עצמה

מה עושים עכשיו?
לוקחים דף וכלי כתיבה ומעלים הכל על הכתב לפי הסעיפים הבאים:

1. בוחרים למי אנחנו רוצים לסלוח. זה יכול להיות אדם אחד, קבוצה של אנשים או אפילו לעצמנו… הסליחה חייבת להתבצע בהקשר ישיר למקרה מסוים.
2. עושים בדיקה עתידית. לוקחים את עצמנו אל העתיד אל אותה נקודה בזמן שהיא אחרי שסלחנו:
   מי אנחנו אחרי הסליחה? מה הרווחנו? מה אנחנו מרגישים? איך אנחנו מרגישים? מה הסליחה אפשרה לנו?
3. חוזרים לכאן ולעכשיו ובוחרים משפט אחד מתוך שמונת המשפטים המוצעים מעלה. משפט אחד שהכי מדבר אלינו שדרכו אפשרי להתחיל…
4. מכניסים לתוך המשפט שבחרנו את המקרה שלנו
5. בודקים אם יש משפט שמעורר התנגדות ובודקים אותו מכל הכיוונים
6. חוזרים לסעיף 3-5 עד שמסיימים את כל המשפטים.

ועכשיו מה עושים?

1. הלך בקלות? מצוין!!! שתפו אותי כיצד התהליך שחרר אתכן מכעס מיותר
2. התעוררו קשיים? שתפו אותי!!! אעשה ככל שביכולתי לעזור.
   (לפני הפנייה אלי הכינו את עצמכן לשכנע אותי שאתן מלאות כוונה לסלוח…)
3. זה הזמן לבדוק אם הייתן במכוון או שלא  במכוון בצד הפוגע… והאם נכון גם את זה לנקות ולשחרר…?האם זה הזמן לבקש סליחה…?

אהבה גדולה

קלריסה טייטל

גמר חתימה טובה, 21 בספטמבר 2020